קרב הויקינגית
פתיחת הסניף של הרשת השוודית בישראל שלחה מדינה שלמה להיסטריה, ואת עמיר גרד לעשות חושבים עם עצמו. בשביל זה הקריבו חיילים את חייהם מול מכונת השנאה הנאצית?
כמעט כולנו זוכרים את הסצינה שפותחת את "להציל את טוראי ריאן". קומץ חיילים מפוחדים באסדת נחיתה מתקרבים אל חופי נורמנדי בצרפת, מוכנים לאחד מהקרבות שיאפיינו את המשך מלחמת העולם השנייה ואת הבאת מכונת המלחמה הנאצית אל ברכיה. ברגע שניתנת האות, הדלתות נפתחות ואיתן שערי הגיהינום. הצופה לא מספיק להגיד "ג'ק רובינסון" ובפניו ניתזים פגזים, מכונות ירייה, בריכות של דם ואיברי גוף חיוניים שמתעופפים לכל עבר.
היינו בשוק, חשבנו שראינו הכל. ואז הגיעה רשת H&M לארץ, והבבוניאדה והפרחיאדה סיפקו לנו עוד סצינה בלתי נשכחת, בהסתערות עם רמות של מוטיבציה שלא היו מביישות את הבחורים האמיצים שהסתערו על חופי נורמנדי – אל תוך הסניף הטרי, במסע אחר הבגד הזול והמגניב ביותר. בזבוז שלא הביאו לשם סטיבן שפילברג אחד וצוות צילום. עם קצת עריכה טובה, הסיכוי שלנו לגרוף אוסקר בטקס הבא היה עולה פלאים.
אם אתם לא יודעים על מה אני מדבר בגלל שהייתם עסוקים בפתירת קונבולוציות, הנה קאצ'-אפ: ביום חמישי של שבוע שעבר, לאחר ציפייה רבה, רשת הביגוד המצליחה משבדיה H&M פתחה את סניפה הראשון בישראל, בלב מרכז עזריאלי. רבבות פקדו את המתחם והמתינו בקוצר רוח לפתיחת הסניף ב-11 בבוקר. כשהגיעה שעת השין והסניף נפתח לעסקים, החלה התגעשות חסרת-פרופורציות כאשר שעטנז הצרכנים הפוטנציאליים רמסו אחד את השני בדרך אל הטישירט הזולה והססגונית. נשים בגיל העמידה, חיילות מבסיס הקריה שמשרתות בעזריאלי (על חשבון המסים שלנו), בחורות צעירות וססגוניות עם משקפי שמש ענקיים-רובוקופ על הראש, וסתם אנשים מתלהבים. פשוט דבוקה של אנשים שדשו פנימה בלי שהיה אכפת להם ממש מי ומה עומד בדרכם. תינוקות בעגלות כמעט נרמסו והיה צריך לחלץ אותם.
נניח לעובדה שכולה מדובר בפקקטע חנות בגדים, היה ברור לכל שהסתערות שכזו תיערך. אבל אני לא חושב שמישהו שיער שהבושה תהיה בהיקף כזה. קשה לתפוס את זה, אבל שוב: מאות אנשים רומסים אחד את השני בשביל חולצה זולה, דורכים אחד על השני, דוחפים, צורחים בקולי קולות. כשהסתכלתי על התמונות הקשות מהפוגרום הנוראי הזה, חשתי שאט נפש בצורה כה רדיקלית עד שנאלצתי להגיש לעצמי כוס מים קרים. תהיתי למה? בשביל מה? בשביל מה כל זה, לעזאזל?
כשמסתכלים על המבוכה הזו שאלות רבות וחשובות צריכות להישאל: איפה עוד נראה דבר שכזה? איפה טעינו? מה זה אומר עלינו? כחברה, כבני-אדם וכאנושות. חיילי בעלות הברית שהסתערו בעוז וחירוף נפש על חופי נורמנדי ביוני 1944 עשו זאת בשביל החופש מהרודנות והרשע. האם זו הייתה המטרה? האם זה העולם החופשי לו אנו עורגים? בחברה כזו, האם אנו ראויים להתעטר בלבוש מותגים, זול עד כמה שיכול להיות? המרדף האינסופי אחר סמל הסטטוס הבא רק עושה אותנו יותר פרה-היסטוריים. שמעתי קולות שטענו כי "אנשים מתורבתים לא נוהגים כך".
אנשים מתורבתים? אנשים לא מתנהגים כך. חיות לא מתנהגות כך.
הסניף החדש של H&M נפתח על חורבות קולנוע עזריאלי. התרבות מתה, החולצה בסייל המטורף של איב סאן לורן חיה ובועטת.