ביקור חולים

אני לא יודעת את מי אפשר להאשים, אבל חבר'ה- עכשיו פברואר וכמיטב מסורת החורף (למרות שהשנה אי אפשר לקרוא לו באמת חורף), אני חולה. אבל לא סתם חולה- חולה שמכחישה את מצבה הרפואי ולא מוכנה ללכת לשום רופא שבעולם בכדי לרפא את העניין, למה? כי אני מפחדת מרופאים. יופי, הילה.

כן, זה התחיל לפני מספר ימים עם גרון כואב, כמו תמיד - תמיד הסימן הראשון לחולי הוא כאב גרון, שמתם לב לכך?. כמובן שהתעלמתי מהעקצוץ הלא מוסבר. שתיתי את תה הערב שלי (כן, אני זקנה שאוהבת לשתות תה בערב) ופתאום הכאב עבר. המשכתי לא להתייחס לעניין והמשכתי בחיי. יום עבר ולכאב גרון נוסף שיעול טורדני שלא היה מבייש את המעשן הכבד ביותר בתבל. האמת, שזהו שילוב טורדני ודיי מבייש, שכן, במתמטיקה פשוטה אני יכולה להסיק שכאב גרון פלוס שיעול הופכים במהרה להתעטשויות, שגורמות למשקיעי פס היצור של נייר הטואלט להיות שמחים- במיוחד את אלו עם הכלבלבים החמודים שממש רכים ולא גורמים לאף להיות אדום וכאבי גוף לא מוסברים.

בעיקרון, אני מאותם אנשים שבדרך כלל מחליטים להתעלם מכל המחלות שיש בעולם ולהמשיך לצאת, לבלות ולעבוד. אבל תמיד יבוא אותו בוקר שאני לא אהיה מסוגלת לצאת מהמיטה, ובמשך כל אותו היום אני אתלונן לעצמי ולסובבי כמה דברים מועילים אחרים הייתי יכולה לעשות ואצטרך להתמודד עם העובדה שלא אוכל לצאת מהבית.

הדבר היחיד שנוסך אושר כשחולים בחורף, היא העובדה שאמא לא מרשה לצאת מהבית, ולכן אפשר לומר שאנחנו כבולים אל מסך הטלוויזיה בצפייה של כל העונות של "מד מן" או בהזמנת סרטים שלעולם לא הייתם רואים לולא היה את כל הזמן שבעולם שמבחוץ ניתן לשמוע גשם כבד שנופל על הבתים, לדעת שכולם מתלוננים על כך שהם צריכים להגיע הביתה מהעבודה ולדעת שאין שום סיבה לצאת מהבית החמים.

ולקינוח, שבשבילי יהיה תה עם דבש, אצטט את אחד מגדולי הרופאים שנצפו על מסכינו הדק, ד"ר האוס: "I noticed a trend: if no one does anything, sick people often get sicker". זהו החורף- בתקופה הזו של השנה, שהעננים מתחילים להקדיר ורוחות מתחילות לנשוב, מיטב אנשינו מחליטים כי אין מה לעשות ברחובות הקרים ובמקום להעסיק את עצמם, הם מתחילים לפתח שעמום חורף שגורם להם להיות חולים יותר. אז הנה, אני מזמינה את כולכם לעמוד בתור ולחלק את מיטב כאבי הגרון, חולשות, חום וצינון. תאמינו לי, יש לי הרבה מהכל.