רוקדים על הדם

אבירם שקד מוטרד מהחגיגה של כל העולם סביב האיטי, שיותר עסוק בלהצטלם בפוזות דרמטיות ליד מסוקים מאשר באמת להתעניין בהשלכות האסון

רוקדים על הדם | רשת 13

כך אמר לי אתמול חבר: "איזה ימים יפים להיות בן אדם, אני לא חושב שנהניתי כל כך מאז אסון התאומים - אורגיית ההרס מסביב גורמת לי לזקפה מבלי שאאלץ להשתמש בויאגרה".
"למה אתה משתמש בויאגרה?" הזדעזעתי.
"ככה אני יכול לאונן לילה שלם, השיא שלי זה אחת עשרה פעמים ברצף".
האמת? נראה שלא רק חברי החולני חוגג את האסון שנפל על האיטי. נראה שהוא בסך הכל הצטרף למסיבה.

הדיווחים באמצעי המדיה השונים מספרים על אחד מן האסונות ההומניטאריים הגדולים בהיסטוריה, כאילו לא היו מלחמות העולם לדורותיהן ומשפחת קמיצ'לי. תמונות של הרס וחורבן כלליים היו יכולות להיות נסבלות, נניח בניין שהפך לחורבה, אבל תחת זאת אני מוצא את עצמי מבלה בשירותים כאשר ממולי מתנוססת תמונת שני חלקים של גופת ילד מוטלת בקבר אחים. למרבה המזל פניו מצונזרות וכך איני יכול לזהות במי מדובר.

בינתיים שלחה מדינת ישראל מספר לא מדהים של ישראלים להאיטי כדי לסייע, באותה המידה יכלו לבקש מחברי ישיבות ההסדר להתפלל לטוב. התועלת של שני האקטים הללו לא שונה בהרבה, אבל מהדיווחים בארץ מתקבל הרושם כאילו מינימום העמדנו את האיטי בחזרה על הרגליים. ממה שהבנתי, נבחרת ישראל עושה שמות בהאיטי - שימו לב, זה הודגש בעיתונים - בית החולים שלנו הוא הכי הכי גדול! הוא יביא לנו ת'גול! הידד! האח! נ-י-צ-ח-ו-ן! אני לא רוצה להגיד שמלחמות האגו הללו, הנתמכות בטוקבקים כגון "ישראל הוכיחה שהיא המדינה ההומנית ביותר בעולם!" (ודומיהם) גורמות לי לחשוב שכל העסק הזה בהאיטי פשוט בא לנו טוב. במקום להתעסק בתעלולי דיפלומטיה זולים שעיקרם כיסא נמוך במיוחד, אנו מתעסקים כעת בפעלולי דיפלומטיה יקרים שעיקרם כרטיסי טיסה לקריביים.

אין לי ספק כי האנשים שהגיעו להאיטי בכדי לעזור, ישראלים וזרים כאחד, זכאים לכינוי חסידי אומות עולם, עם זאת אני מאוד מפקפק במניעים של אלו ששלחו אותם. אלו אותם אנשים ששולחים חיילים לקרב מטומטם, אלו אותם אנשים שהתחתנו עם אישה שדורשת מהמנקה לקרוא לה "המלכה" (או משהו בסגנון). אבל הציבור מבסוט, בטח שהוא מבסוט. ראו ערך החבר שלי שמאונן אחת עשרה פעמים בלילה. יש לו מה לקרוא בשירותים, יש לו מה לראות בטלוויזיה לפני השינה, יש לו חיזוקים לאגו, הנה ממש עכשיו נולד עולל חדש ושמו בהאיטי "ישראל". בעתיד, כשיסתנן ארצה כדי למצוא לעצמו חיים טובים יותר מאלו שהיו לו במדינתו החרבה, מייד יגורש אל הים לקול מצהלות הציבור.

כשהיה אסון התאומים בארצות הברית המדינה נתמלאה פרצופים מחויכים- "עכשיו הם יבינו מה אנחנו עוברים, עכשיו הם יבינו מה זה טרור". חמשת אלפים הרוגים? חמשת אלפים קיפחו חיים? מחיר קטן בתמורה לשמחה לאיד אשר ניטעה בלבבותינו הישראליים, אזרחי המדינה ההומנית ביותר בעולם.