אמת בפרסום

בימים אלו ממש מוצאים את עצמם חובבי האינטרנט תחת איום שלא חוו כמותו עד כה, איום כל כך מוחשי ואימתני שהוא עלול, כך על פי התסריט הפסימי, להחזיר את כולנו לקרוא עיתונים. אודה על האמת, לאיום זה התוודעתי כמעט במקרה. היה זה כאשר חבר טוב התקשר אליי:
"ניסיתי לקרוא את מקבץ המילים שלך בג'נענע ולא הצלחתי" הוא סיפר.
"עד כדי כך?" האמת שלא התפלאתי. מדובר היה בחבר טוב אך לא מפרגן במיוחד.
"תופתע, אבל זה לא קרה בגלל שאתה מחורבן. למרות שאני בטוח שכן אבל עדיין לא בצורה מוכחת".
חשבתי שאולי אני אמור להיעלב.
"האמת שלא הצלחתי לקרוא בגלל הפרסומות הקופצות האלה ברקע! עכשיו הן גם מרעישות!"
"אתה מתכוון לבאנרים?"
"הם כאן!" לפתע קולו השתנה והוא נשמע מפוחד "הם בול מקום! הם תוקפים אותי! הצילו! הצילו! הם..."
והשיחה התנתקה.

בסופו של דבר התברר שאותו חבר הותקף על ידי קבוצת מתרימים זועמים בני עשר שכעסו על כך שהוא תרם להם מטבע של חמש אגורות (מזויף) אבל המסר עבר- משהו קורה שם באינטרנט, וזה לא משהו טוב. בדיקה קצרה העלתה ממצאים מזוויעים שכמעט קשה להעלות על הדעת, הרבה יותר חמורים מילדים זועמים בני עשר. מתברר שהבאנרים יצאו מכלל שליטה וכעת הם עושים כמו הזומבים בסרט "זומבילנד" ומשתלטים על העולם. כל אשר נקרה בדרכם מייד נס, ללא הועיל, בצרחות אימה מזעזעות לדף בית אחר, פורטל חדש או כתובת נוספת, שם הוא נתקל בבאנרים נוספים ובלית ברירה יורד על ברכיו ומתחנן שיאפשרו לו לחיות- "יש לי אישה בבית. וילדים" הוא ינסה להסביר. לשווא. אין לאן לברוח למעשה, הבאנרים המקיפים אותנו הם חסרי רגשות, מפיהם נודפת צחנת הקפיטליזם, ריחם הוא כריח גווייה של פרסומאי עם קלקול קיבה ואין להם נקיפות מצפון כאשר הם אוכלים לגולשים תמימים את הראש. גם מכר שלי נפל קרבן במלחמת הקיום והפך זה מכבר לבאנר בעצמו. לאחר שבא במגע עם באנרים כה רבים כנראה שהתהליך היה בלתי נמנע. יום אחד מצאתי אותו באינטרנט, קופץ ורועש וממליץ לי להירשם לקורסים של יואל גבע.

"הגם אתה ברוטוס?" שאלתי אותו בעצב ובמקום לענות הוא פשוט קפץ שוב, הרעיש שוב והמליץ לי להירשם לקורסים של יואל גבע. ליד הבאנרים המונוטוניים והחוזרים על עצמם, אפילו הזומבים הקולנועיים הם טיפוסים מגוונים ומלאי חיות. בצער רב וביגון קודר אני מודה - כנראה שאין הרבה מה לעשות. למעשה, ברגעים אלו ממש, בהם אתם מנסים לקרוא את אסופת המשפטים שחיברתי לכם, באנר אימתני כבר אורב משמאל - מוכן ומזומן להשמיד. אני אקח הימור פרוע ואנחש שהם כבר מקיפים אתכם, עושים ככל יכולתם על מנת להפריע לכם לקרוא אותי, ממתינים לשעת הכושר שבה יוכלו להתנפל עליכם ולפני שתבינו מה קורה, תמצאו את עצמכם מבולבלים באמצעו של קורס לפסיכומטרי מבית קידום. או גרוע מכך, אוכלים צ'יטוס.

הבאנרים המקוללים מפריעים לחוויית הגלישה, חושפים אותנו לתוכן פרסומי מטופש בעל כורחנו ומבזבזים לנו את רוחב הפס. נמאס? יש אלטרנטיבה! היא הייתה כאן כל הזמן ואפשר אפילו לקחת אותה לשירותים. בעיתונים, לפחות, הבאנרים לא זזים אנה ואנה וצועקים לנו באוזניים. מצד שני, קצת חבל על העצים האומללים והאמת היא שבעידן האינטרנט העל חוטי אפשר לקחת גם אותו לשירותים. אולי הבאנרים זה לא עניין נורא כל כך, אז מה אם הם מפריעים לנו לקרוא? כתבות התוכן באינטרנט ממילא התדרדרו בצורה ניכרת, חלקן אפילו קובלות על הבאנרים ועושות השוואות מופרכות עם זומבים.