סיל או בסטר?
נלך לבלות או נשאר בבית? הולכת להיות שנה טובה או עשור מחורבן? האופטימיות של לי מידן או הפסימיזם של עמיר גרד? אולי שניהם? קצת מחשבות סביב העשור החדש, ראש בראש
Silly
אם לא תהיה שום התפתחות דראסטית שתגרור אותי לביבי ההוללות, אני מקווה לפתוח את העשור החדש במיטתי, בשלב השינה של ריצודי העין המהירים. אף פעם לא התלהבתי מחגיגות השנה החדשה, וחשבתי שאין להן הצדקה אמיתית. אם אנחנו חוגגים שנה חדשה, למה שלא נחגוג, למשל, את החודש הנפלא אפריל? אביב, ציפורים מצייצות, הרייך השלישי הובס, לעמיר גרד יש יום הולדת. הנה לכם סיבה אמיתית לחגיגה מוצדקת.
אולי הייתי שוקל לחגוג את הסילבסטר אם באמת היו יודעים לחגוג כאן. הבעיה העיקרית עם הישראלים היא שהם לא יודעים לחגוג. אי פעם ראיתם איך הגויים עושים את זה? זיקוקי דינור, בחורות בלי טופ, בלאגנים. ופה? כמה אורות ניאון על מגדלי עזריאלי ואולי קצת קונפטי. אם כבר עושים את זה, תעשו את זה נכון. משהו שאנחנו מסרבים ללמוד כבר כמעט 62 שנות קיום. אנחנו מומחים בלחקות אותם, לרקוד סביב עגלי זהב ולאמץ את החגים שלהם, אבל כשזה מגיע לחגיגת הניו יירז, נאדה. גורנישט. בואו פשוט נצא לשתות כמו כל יום רגיל רק הפעם עם ספירה מגניבה לאחור והנשיקה המיוחלת בחצות שתגרום לכל הנפשות הבודדות להרגיש פשוט עד כמה הן בודדות ולבכות על זה. בו-פאקינג-הו.
הרי מבזק חדשות בשבילכם: גם העשור החדש יהיה מעפן. גם בעשור החדש יהיו מלחמות. האנושות זה חרא של דבר. שום דבר לא הולך להשתנות, חוץ מהעובדה שסוף סוף נדע מה הסוד של האי של אבודים. גם בסוף עשור יהיו ימבה סיכומים לא מעניינים וכל השלומי לחיאנים שמנהלים את המדינה שלנו ימשיכו לעשוק אותנו ולסדר ג'ובים לקרובים. אנד דה ביט גוז און. (עמיר גרד)
Best
מצאתי את עצמי שקועה עמוק בספרי לימוד רבים מספור כשנשאלתי מה תוכניותיי לסילבסטר. לתלמידים שבינינו התקופה הקרובה תהיה לחוצה במיוחד והבילוי העיקרי שלנו יהיה בחדר שלנו, עם הקפה, בן גוריון, סטאלין והמחשבון. אבל ערב מיוחד שכזה שמגיח פעם בשנה ועושה הרבה שמח לא כדאי לפספס, אז כמובן שמיד רקמתי לי מזימת סילבסטר משובחת.
כל אחד מוצא לו בילוי בערב זה לפי העדפה אישית: אוהבי ההמונים שנהנים מחיכוך בזרים ימצאו עצמם במסיבת הרחוב בפלורנטין; אוהבי הטראנס הפלצניים ימצאו עצמם בפאב יוקרתי במרכז תל אביב ואילו אוהבי הטראנס הטראשי ימצאו את עצמם בפאב מתפרק בדרום העיר; חובבי התרבות ימצאו עצמם באיזו הופעה מיוחדת סטייל ציפורלה; ואנשים רבים גם ימצאו את עצמם עם החברים הקרובים באיזו דירה אקראית.
וגם אני את מקומי אמצא באחד מהמוזכרים לעיל (שאין ברצוני לפרסם עקב חשש מסטוקרים משוגעים). בכל מקרה, אני ממש לא מתכוונת לוותר על אחת מההזדמנויות האחרונות שלי לחגוג בתור תלמידת יב', כי בקרוב המילה לחגוג ואני נהיה רחוקות אחת מהשניה שנות אור, אז אפילו שיש לי מבחן ענק בהיסטוריה ביום שישי על הבוקר אני מתכוונת לקבל את פני 2010 בברכה ובמחשוף נדיב. ובאשר לאלו מכם שנאנחים עכשיו ואומרים לעצמם שלא צריך לחגוג את הסילבסטר כי הוא בכלל לא חג יהודי, תנו לי לספר לכם משהו. אנחנו חיים, רובנו לפחות, לפי לוח הזמנים הלועזי. מי שבוחר לחיות לפי לוח השנה העברי באותה מידה יכול לבחור לנתק את עצמו מאין-ספור אירועים חשובים שקורים מסביבינו כל הזמן. אז נכון שאין שום הווי יהודי בסילבסטר, אבל זה לא כזה אסון פעם אחת גם לחלוק עם אחינו אי שם באירופה או בכל מקום אחר בעולם איזו שמחה אחת לשנה. ומעבר לזה, כולנו אוהבים סמליות. כולנו מבקשים משאלה ביומולדת בכיבוי הנר, או כשכוכב נופל. אנחנו צריכים את התזכורת המתמדת הזו לאחל לעצמנו דברים ולקבל החלטות בניסיון לעמוד בהן, ואיזו הזדמנות טובה יש לנו לעשות זאת אם לא בעשור שמתחלף.
אז צאו ותחגגו, תחליטו ש"השנה אני כותב ספר!” ובשנה הבאה תצחקו על עצמכם שזה מה שאמרתם, אבל תהנו, חבר'ה. זה לא קורה הרבה. (לי מידן)