לא בסד"ר

לכולנו יש הרגלים. חלקם מחורבנים, חלקם טובים. יש כאלה שכוססים ציפורניים, אחרים לא מתחילים את הבוקר בלי קפה, ואחוז מסויים מהאוכלוסייה אוהב לאונן מול ערוץ הקניות. העניין עם הרגלים הוא שלרוב לא רק שאנחנו לא יודעים למה בדיוק אנחנו עושים אותם, אנחנו גם לא מחפשים סיבה להצדיק אותם או להתנצל עליהם. אבל, יש מקרים יוצאי דופן של הרגלים שדווקא כן דורשים הצדקה, אחרת מי שעושה אותם נראה כמו אידיוט טיפש שעושה דברים בלי לדעת למה הוא עושה אותם. ונחשו למי אני מתכוון.

כשהייתי ביסודי היה איתי בכיתה מישהו שתמיד נישק מזוזות. בכל מקום שהוא הלך, לא משנה לאן הוא היה נכנס ומאיפה הוא היה יוצא, הוא היה מנשק מזוזה. לפעמים עם הפה, לפעמים מנשק את היד ואז מניח אותה על המזוזה, וגם כשהייתה מזוזה גבוהה הוא לא ויתר והיה מפריח לה נשיקה באוויר. אחרי זה הסתבר גם שהוא היה גונב מתיקים בכיתות, אבל לא שכח לנשק את המזוזה לפני זה. וגם אחרי. אין פה חלילה כוונה להציג מנשקי מזוזות כגנבים, אלא להציג את זילות המנהג של נישוק המזוזה שהפך עבור אנשים מסויימים למעשה אוטומטי כמו אכילה והליכה. גם בחיי הבוגרים יותר יצא לי לפגוש מנשקים סדרתיים כמו ההוא שלמד איתי בכיתה, וכששאלתי אותם למה הם מנשקים מזוזות התשובה של כולם הייתה כמעט תמיד זהה: כי ככה אנחנו רגילים. לא משנה כמה התעקשתי שמדובר במעשה קדוש ששמור למקרים מיוחדים, הם היו בשלהם. וזה לא הכל.

יש דברים שאפילו הנייר לא סופג. אחד מהדברים האלה הוא דף שכתוב בו מצד שמאל למעלה "בס"ד". בס"ד הן ראשי תיבות של "בסיעתא דשמיא", ולמי שנכשל בארמית- בעזרת השם. בעבר הייתי בטוח כי אותו בס"ד נועד לשימוש במקרים מיוחדים וחגיגיים כמו הזמנה לבר מצווה או לחתונה- מקרים שמעידים על אמונה ותקווה אמיתית כי השגחה אלוהית תדאג לאירוע שמח ומלא צ'קים. מסתבר שטעיתי. משום מה אנשים החליטו לאמץ את שלוש האותיות הללו ולכתוב אותן גם על רשימות מכולת, סיכומי שיעור למיניהם, מכתבי כופר ופתקים של "בוקר טוב אמא הלכתי למסור את בדיקת הצואה שלי, אחזור עד הצהריים". השלב הבא הוא פלאפון ששולח סמסים עם בס"ד למעלה. אני כבר רואה את זה קורה: "בס"ד: ערה?"

ערה או לא, הייתה לי פעם חברה שלא ערבבה בשר וחלב וגם חיכתה שעה בין אחד לשני. למה שעה? כי ככה היא רגילה. ולמה לא צ'יזבורגר למשל? כי ככה היא רגילה. היא אפילו לא השתמשה בסיבה המטופשת של "כי זה לא בריא לאכול אותם יחד". יותר גרוע, לא רק שהיא לא חיפשה סיבה לאותו הרגל שלה, המקור שלו גם לא הטריד אותה יותר מדי. מי שלא אוכל בשר וחלב כי ככה הוא מאמין- שיבושם לו, אבל מי שנוהג כך מבלי לעצור ולשאול את עצמו מדוע הוא עושה זאת- זו כבר בעיה שמצריכה פתרון.

ואולי אנשים לא מחפשים סיבה או הצדקה למעשים שלהם כי הם פוחדים. פוחדים לגלות שמאחורי המעשה שלהם אין שום תוכן אלא רק הרגל ריק שהפך לחלק מהטבע שלהם ולמרות שהם יודעים שהוא מטופש הם פוחדים להיפטר ממנו. "מותר האדם מן הבהמה" נכתב באחד מהספרים שאין לי כוח לעשות גוגל ולבדוק באיזה מהם זה היה, אבל פירוש הדבר הוא שלאדם יש תבונה שלחיות אין, והגיע הזמן שהוא ישתמש בה.