החיים, היקום וכל הזין

כבר שנים ארוכות שאני חוקר את השאלה - מהם החיים? שאלה אדירה וכבדת משקל שהתשובה לה תגרום להשלכות מרחיקות לכת על האנושות ואחד עשר היקומים המקבילים לנו. אני אמנם יודע היטב שטובים וגדולים ממני הפכו בשאלה הלוך ושוב והגיעו למסקנות מאוד מעורפלות. עוד אני מודע לעובדה שהיו אלו אנשים שידעו להתנסח הרבה יותר טוב ממני. קחו למשל את יוהאן וולפגנג פון גיתה שהגיע למסקנה הפיוטית ש"החיים הם הילדות של הנצח שלנו". למרבה הצער מדובר במסקנה מבלבלת למדי שמאששת את כל מה שחשבנו על החיים - שאין לנו מושג מה הם.

אם כבר, נדמה שיש לנו בעיקר מושג מה הם לא. הם לא פיקניק, הם לא קומדיה רומנטית, הם לא משחק כדורגל והם לא שינה מוצלחת. "החיים לא מחולקים לז'אנרים," אמר פעם יוצר הקומיקס האדיר אלן מור, "הם רומן מערבון אימה בלשי מדע בדיוני, רומנטי, טראגי וקומי. עם קצת פורנו, אם יש לכם מזל". היינו מצפים שטקטיקת האלמינציה הזאת, שמבוצעת מזה שנים על גבי שנים, תניב פירות כלשהם. במקרה הזה, האמת לא רק שטפחה על פנינו, אלא גם עשתה לנו אצבע משולשת מייד אחר כך.

חובה לשים לב שהמזמורים המתחילים ב - "החיים הם לא..." מציינים בהמשכם בדרך כלל דברים שגורמים לנו שמחה. מוסכם על הכל כי פיקניק, למשל, זה יופי של דבר. מדוע, אם כך, מבהירים לנו שהחיים הם לא, מכל הדברים בעולם, דווקא פיקניק? אם כבר, מתבקש היה לכל הפחות לחשוד שמא החיים הם למעשה כן פיקניק. שהרי פיקניק כולל מזון ומשקה, פרטנר ונמלים. נדמה לי שמדובר בהגדרה די קרובה של החיים, לפחות יותר קרובה מזאת של גיתה ההוא, גם אם פחות מסובכת.

יותר מהניסיון להגדיר את החיים תמוה הניסיון להגדיר מה הם לא ולכלול ברשימה השחורה את התחביבים שלנו. כאילו, למה החיים הם לא סרט פורנו? למה שלא יהיו סרט פורנו? ואם עיסוקי בחיים הוא שחקן פורנו, האם החוק חל גם עליי? על פי גישת "החיים הם לא" משביתת השמחות, סביר להניח שהחיים הם בהגדרה - חרא. כמובן שהגישה משביתת השמחות לא תסכים להגדרה פן יעורר העניין שמחת ניצחון, אבל באופן כללי היא כנראה תודה שזה די דומה.

יום אחד הייתי עגום במיוחד שכן באותן 24 שעות גורליות נכשלתי בראיון עבודה, הקבוצה שלי הפסידה, נדחיתי על ידי בחורה (טוב, כמה בחורות, אחת אוהדת מכבי שאמרה שהיא מעדיפה לשכב עם אוהד הפועל. שמן) ובנוסף, שברתי רגל כי נפלתי במדרגות האצטדיון. חבר עם זר זרדים הגיע לבקר אותי. "למה?" שאלתי אותו, כדרך ששואלים אלו אשר מזלם לא שפר עליהם, "למה?!" הוא משך בכתפיו בצער "אלו החיים" הוא הסביר.

האומנם אלו החיים? אי אפשר להתעלם מן העובדה שבכל פעם, כאשר קורה משהו רע, מייד מתכנסת מועצת החכמים, חבריה מושכים כתפיים ומסבירים שאלו החיים. אני מניח שיש עוד דוגמאות למה הם החיים - ילד שזקוק לתרומה נדירה, למשל. בהפסקת הפרסומות מראים תשדיר התרמה. מעל פניו החמודות של ילד בן תשע מתנוסס מספר הטלפון שאליו יש לשלוח את תרומת הסמס. "מסכן" אתה ממלמל. "אלו החיים" מבלבל שכנך. מושך כתפיים. טרם הגעתי למסקנה סופית באשר להגדרת החיים, מדובר בפריצת דרך שעדיין ממתינה להתפרץ. ככל שהצלחתי אני להבחין, החיים הם לצפות בתשדיר התרמה של ילד גוסס, למשוך כתפיים ולהגיד "אלו החיים". מצד שני, אולי הם פיקניק.