כשרון מבוזבז

יש המון דברים סביבנו שאנחנו לא מודעים אליהם, וככל שאנחנו יותר לא מודעים אליהם כך יהיו הפליאה והתדהמה שלנו גדולים יותר על כך שהם היו שם כל הזמן הזה ואיך יכול להיות שלא שמנו לב אליהם עד עכשיו. אני לא מדבר על דברים ברומו של עולם אלא דווקא על דברים קטנים. קחו למשל את מעיין חודדה. למרות שהיא לא נכנסת להגדרה של "דברים קטנים", קשה לי להאמין שבמרחק שעה וחצי בלבד מת"א חי לו יצור שכזה. את המפלצת מלוך נס מחפשים שנים, אנשים מוכנים להישבע שהם ראו את ביגפוט, ומעיין חודדה חיה לה באין מפריע במערה שלה בקרית טבעון. אבל זה עוד כלום.

לפני שבוע אמא שלי עשתה קניות בסופר. הדברים הרגילים, אתם יודעים. קצת עוגיות, חומוס, חיתולים למבוגרים. כרגיל הוצאתי את הקניות מהשקיות וסידרתי אותן בארון, ואז קרה משהו נורא. על האריזה של נייר הטואלט התנוססה לה חותמת מוכרת שהצהירה "כשר בהשגחת הרבנות". ניסיתי לשכנע את עצמי שזה בטח אחד מניירות הטואלט האכילים האלה, אבל באותה נשימה גם חשבתי שאם אכן הייתה המצאה כזאת אמא שלי כבר מזמן הייתה שמה את זה בסלט, וגם אם לא, בטח הייתי שומע על דבר שכזה בטלוויזיה או בעיתון, כי הרי נייר טואלט רגיל מפרסמים כל הזמן, כאילו למישהו אכפת עם איזה ציור הוא מנגב את התחת, ציור של כלב, של פרחים או של לבבות. ניסיתי גם למצוא לזה הסבר הגיוני, אבל בסופו של דבר הנחתי לזה. עד שפתחתי את השקית השניה שהיו בה סבונים ושמפו, וגם עליהם הייתה חותמת של כשרות. כמה מביך.

בניגוד להרבה דברים מטומטמים שיש בדת, דווקא הרעיון של כשרות הוא נחמד בבסיסו. כשאתה מטייל בחו"ל ונכנס שם למסעדה או סתם רוצה לאכול איזה נקניקיה ברחוב אתה אף פעם לא יכול לדעת אם זה עשוי מפרה או ינשוף או מאיזה חיה שאפילו גוגל לא מכיר. בנוסף, ההפרדה בין כשר בשרי לכשר חלבי לכשר פרווה עוזרת מאוד לצמחונים ולטבעונים שבינינו שלא רוצים להכניס דברים מסויימים לפה. את זה אני מקבל ומכבד, אבל מה זה בדיוק שמפו כשר? ומה זה נייר כשר? איך זה עובד בדיוק? זה חלבי? זה פרווה? ואם אני רוצה לאכול שמפו אבל כבר אכלתי נייר, כמה זמן אני צריך לחכות ביניהם? ואיזה ברכה אומרים? "החופף"? ואיך יכול שאף אחד לא שם לב לזה עד היום, או יותר חמור, איך יכול להיות שמישהו בטוח שם לב לזה אבל לא אמר כלום?

עצם קיומם של סבון או מפיות כשרים לא מפריע לי. מה שכן מפריע לי זה שאני צריך לקנות אותם בלי שאף אחד שאל אותי אם אני בכלל מעוניין בהם. בעצם זה שאנחנו קונים את הטיפשות הזאת אנחנו מעודדים את התופעה ומנציחים את האיוולת. כמו שיש מסעדות כשרות ולא כשרות, כך גם צריכה להיות הפרדה בסופרים בין מדפים כשרים ללא כשרים. לא המדפים של האוכל, אלא המדפים של כל דבר שהוא לא אוכל. אני אפילו מוכן לשלם קצת יותר על מוצרים שהם לא כשרים, רק לא להרגיש אידיוט בכל פעם שבקבוק השמפו הכשר שלי יחייך אליי מהמדף באמבטיה. אני גם לא אתפלא אם אנחנו משלמים יותר על הדברים הכשרים האלה. הרי מי קבע שהם כשרים? משגיחי כשרות, והם כידוע לא עובדים בחינם.

חשוב להבין שהביקורת פה היא לאו דווקא על הדת, אלא יותר על חופש הבחירה שלנו. היום זה טישו וסבון, אבל מי יודע מה השלב הבא. אולי קונדומים כשרים. אני כבר רואה את הכיתוב: "כשר בשרי למהדרין". מעולה אם אתה בעלה של מעיין חודדה.