Dragon Age: Origins
דרגון אייג' הוא בדיוק מה שאתם צריכים, או בדיוק ההיפך מזה. תלוי כמה אתם אוהבים משחקי תפקידים

פסקה חדשה
האמת היא, שלבעלי ניסיון, אני יכול לסכם את הביקורת בשני משפטים: אם אתם אוהבים את משחקי התפקידים של Bioware, תאהבו גם את Dragon Age: Origins. אם לא, לא. הסיבה לכך פשוטה: ל-Bioware יש נוסחה מאוד עקבית למשחקים שלה, ואם אתם אוהבים את המשחקים הללו, או משחקי תפקידים בכלל, כנראה שתאהבו מאוד גם את דרגון אייג'. אולי אפילו תקראו לו משחק השנה. אם לא, אין לכם מה לחפש כאן. ואם כל מה שאמרתי עד עכשיו לא אומר לכם כלום, מצוין. בואו נתחיל בביקורת.
דבר ראשון, והכי חשוב, דרגון אייג' הוא משחק ענק. גם בזמן שנדרש כדי לסיים אותו, גם באיזורים בהם תשוטטו וגם בעומק ההיסטוריה שנכתבה בשבילו. אם אתם מחפשים משחק שמשתלם כשמודדים שעות משחק ביחס למחיר, זו אחת ההשקעות הטובות יותר שאתם יכולים לעשות. אם, לעומת זאת, אין לכם יותר מדי זמן פנוי, תתרחקו ממנו - זה לא משחק שאפשר לשחק בו שעה-שעתיים בשבוע, אלא אם אתם משקיעים לטווח ארוך.
בהתאם, למשחק יש הרבה מאוד מה להציע בזמן הזה. מלבד הקרבות, שממלאים חלק נכבד מהמשחק ואליהם נגיע בהמשך, המשחק מציע עולם מרווח, עשיר ומפורט. יש מאות דמויות לדבר איתן והרפתקאות קטנות לצאת אליהן. לעולם יש היסטוריה מפורטת, אותה תשמעו מאנשים ותקראו בספרים. כך המשחק גם מציע נופים רחבים ומרהיבים וגם שיחות מעניינות. עבור שחקני משחקי תפקידים מדובר בגן עדן, אבל לאלה המחפשים פחות קשקשת במשחקים שלהם זה עלול להצטייר כבזבוז זמן.
מנצחים את הרוע. שוב
מבחינת העלילה הבסיסית, אין כאן הרבה מעבר לסיפור פנטזיה סטנדרטי: רוע עתיק מאיים להשמיד את העולם ואנו משחקים חבורת גיבורים, שיוצאים למסע אפי בכדי להביס אותו. המשחק לא מנסה לחדש במסגרת העלילה הגדולה, אלא בנגיעות קטנות יותר לעולם עצמו. לדוגמה, במקום להציע סיפור פתיחה אחיד לכל דמות, בלי הבדלי גזע, מקצוע ומין, הוא מאפשר שישה סיפורי פתיחה שונים. בכלל, העולם שנראה במבט ראשון כעולם פנטזיה רגיל לחלוטין מתגלה מהר מאוד כעולם אפל, בו גזענות, עוני ואלימות חוגגים. לא תמצאו כאן סיפורים כמו שטולקין אמר לספר, על אנשים נחמדים, שיוצאים להלחם ברעים המוחלטים. אף אחד כאן לא נחמד.
והמשחק עושה את זה טוב. הוא מאפשר לשחקן לראות את שני הצדדים של רוב הסיפורים ולבצע את הבחירה המוסרית שלו. לא במובן של "להיות רע לחלוטין או טוב לחלוטין בלי דרך אמצע", כמו ברוב המשחקים בימינו, אלא בדרך המאפשרת לשחקן לקחת גם את אפשרויות הביניים הסבירות יותר. זה עולם בו קשה לשחק צדיק מוחלט, כמו גם רשע מוחלט. מי שמחפש את העומק יהנה, ומי שמעדיף משחקים שמבהירים לשחקנים מה צריך ונכון לעשות, יהנה פחות.
יאללה מכות
בין לבין, החלק העיקרי של המשחק הוא האלימות. כמעט כל סיפור מגיע בסופו של דבר לקרב, וחלק נכבד מהמשחק עובר במבוכים בהם אין כמעט שום דבר לעשות מלבד להרביץ לחיות. השחקן שולט על ארבעה לוחמים, כאשר אפשר לשלוט בכולם ישירות בזמן אמת ולחלק פקודות בהקפאת זמן, אך יש גם מערכת "טקטית" שמאפשרת לתת לכל דמות כמות מסוימת של פקודות קבועות כמו "לרפא כל שותף שמתחת ל-50% בריאות" או "לתקוף את האויב הרחוק ביותר". כבר ראינו מערכות כאלה בעבר, וזו מצטיינת ברמת הפירוט והחופש שהיא מאפשרת לשחקן.
מצד שני, זה משחק תפקידים, ואחד מהיסודות החשובים במשחקי התפקידים הוא עליה בדרגות. המשחק לא נותן מספיק מידע על השיפורים שהשחקן יכול לעשות כשהוא עולה דרגה, מה שמשאיר הרבה בחירות לוטות בערפל, שנעשות על פי השאלה מה נראה לשחקן מגניב או יעיל, מבלי לדעת עד כמה זה באמת יהיה יעיל, או איך. זה משחק שקם ונופל על המספרים שרצים - נזק, סיכויי פגיעה וכו' - וחבל שהוא מסתיר את חלקם מהשחקן. זו לא בעיה לשחקן ותיק, שבמקרה הגרוע ישמור לפני כל עליית דרגה וישווה ברשת כל מיני אפשרויות שיפור עתידיות, אבל מי שמחפש פחות תכנון ועבודה עלול להוותר עם דמות חלשה בהמשך המשחק.
יש עוד שלל שבחים וטרוניות קטנות - מהמראה המושקע ואנימציות השיחה החלקות ועד הדיבוב הלא אחיד, אבל בסופו של דבר, דרגון אייג' נמדד על פי שני המדדים העיקריים המרכיבים אותו: העולם שמחוץ לקרבות והקרבות עצמם. בשניהם הוא עושה עבודה מצוינת, אם יש את הזמן והרצון להתעמק בהם. הציון שניתן, ניתן על בסיס השאלה "האם אתה מחפש משחק תפקידים גדול שידרוש ממך הרבה וייתן לך הרבה?" אם התשובה כן, סביר להניח שלא שיחקת במשחק כל כך מוצלח כבר הרבה זמן. אם היא לא - על Modern Warfare 2 כבר שמעת?
בעד
עולם ענק ומעניין
מערכת קרבות מוצלחת במיוחד
עשוי היטב
נגד
דורש הרבה השקעה מהשחקן
לא מצליח להפתיע
ציון
| בואו לדבר על זה בפורומים.. |
| פלטפורמות ותאריכי יציאה | ||||||
![]() 6/11/09 |
![]() 20/11/09 |
![]() 6/11/09 |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |










