באמת מזל טוב

לחגוג שנה עם חברה שלך זה בדיוק כמו לצאת עם חברים ולשתות מלא: אתה לא יודע בדיוק למה אתה עושה את זה, אבל כולם מסביבך עושים את זה ואתה חושב לעצמך שאולי כדאי לך לעשות את זה גם, למרות שאתה יודע שכשיגיע הבוקר והשמש תזרח יגיע גם ההגאובר ואיתו אותה הבטחה שחוקה שיותר אתה לא שותה בחיים. מילא ההרגשה המחורבנת הזאת והמגע הקריר של האסלה בזמן שאתה מחבק אותה חזק חזק, אין יותר גרוע מאותה שאלה שמנקרת לך בראש ומסרבת לעזוב עד שלא תימצא לה תשובה הגיונית: בשביל מה הייתי צריך את זה? באמת בשביל מה? מה עושים עכשיו בבוקר פיכח עם כל אותם דברים מערב משכר של חגיגת ה"אנחו ביחד שנה"? כל אותם דברים שבערב שלפני נראו לך כמו הדברים הכי שימושיים ונפלאים בעולם ושעכשיו אתה מתבייש אפילו לשים אותם בפח כדי שהשכנים חס וחלילה לא יראו אותך איתם בזמן שאתה יורד במדרגות עם שקית הזבל?

על מנת שלא תמצאו את עצמכם במצב הנ"ל, קבלו את רשימת הדברים שיש להימנע מהם כשאתם חוגגים שנה עם חברה שלכם:

תחתונים אכילים

כשקניתם אותם בערב שלפני חגיגות השנה חשבתם שמדובר בדבר הכי סקסי שיש: אתם תיכנסו למיטה, תתחילו להזיז את העניינים, הבגדים יעופו באוויר ו... תאכלו תחתונים. זה אפילו לא נשמע טוב. בפועל, בבוקר שאחרי אתם תראו אותם זרוקים חצי אכולים על הרצפה אחרי ששניכם הבנתם שעדיף להזמין פיצה. לכו גם תסבירו עכשיו להורים שלכם שאתם אוהבים לנשנש מדי פעם פריטי הלבשה תחתונה. לא נעים. לא נעים בכלל.

מקלחת משותפת

באותו רגע זה נראה מושלם: שניכם רטובים במקלחת, מסבנים אחד את השני ותורמים לעשיית הקמפיין הבא לשמירה על הכנרת. בפועל, כשתקומו בבוקר יהיו לכם סימנים כחולים מהברז שנתקע לכם בגב בזמן שהתנשקתם שם מתחת למים החמים וגם תסריחו במקומות אסטרטגיים, כי מסתבר שהחברה שלכם לא יודעת לסבן מי יודע מה. מקלחות משותפות היו פופולריות רק בשואה, וגם שם התוצאה לא הייתה מלבבת. ותרו על זה.

נרות ריחניים וקטורת

נרות בריח פטצ'ולי-פטרוזיליה ולבנדר-תחת או קטורת שקניתם מאיזה חנות שמוכרת שקרים רוחניים ביוקר: יש דברים שאפילו במצב של שכרון חושים אסור לקנות. כשתהיו רק שניכם בחדר המואר למחצה האווירה אולי תהיה רומנטית ומתוקה, אבל כשתקומו בבוקר תגלו שהנרות נזלו והמיסו לכם חצי מהטלויזיה ושהעשן של הקטורת הרג לכם את החתול כי שכחתם שהוא אסטמתי ונתתם לו (שוב) לישון איתכם בחדר. עכשיו נשאר לכם רק לקבור אותו בחצר יחד עם הטלויזיה שהחזירה את נשמתה לבורא ולא לספר על זה לאף אחד. בכל זאת, כל העסק הזה קצת מביך.

בובה בצורת לב

משום מה כשהיית בהפנינג וחיפשת לה בובה כלשהי, בסוף בחרת דווקא בזאת שבצורת לב. והיא עשתה את אותו הדבר. כשתקבל אותה תחשוב שזה נורא נחמד ורומנטי, אבל כשתקום בבוקר ותסתכל על אותו לב מפרווה תבין שבעצם אין לך מה לעשות איתו יותר, ותצטער שהיא לא קנתה לך דובי. למה בעצם לא לקנות דובי שאפשר לחבק והוא רלוונטי בכל ימות השנה? מי רוצה בובת לב מטופשת שרק תתפוס אבק על המדף ותגרום לכל מי שנכנס אליכם לחדר לשאול מי קנה לכם את זה, ואתם תצטרכו להתאמץ ממש חזק כדי לזכור אם קראו לה רונית או דנית או אליהו, כי גם ככה העפתם אותה יומיים אחרי שחגגתם שנה. עשיתם בשכל.

קשה שלא ללכת עם הזרם. אף אחד לא אוהב להגיד לחברה שלו שהוא לא נוהג לחגוג שנה ולקחת את הסיכון שהמין היחיד שיהיה לו בזמן הקרוב כולל את ערוץ הקניות (ערוצי הפורנו עולים כסף!), דמיון מפותח ויד ימין שרירית למרות שהמנוי למכון כושר נגמר לו כבר לפני שלוש שנים. ולמרות זאת, צריך להגיד לא: לא לחגיגות שנה, לא למתנות מטופשות, לא למעשים שעובדים רק בסרטים ולא לרומנטיקה מאולצת.