הליכת ירח על הדם

ולמי שלא היה כאן או שלא עקב - לפני מותו, ג'קסון תכנן להרים מופע הנושא את השם "This Is It" ששווי הפקתו הוערך במיליארדי דולרים. במהלך החזרות, הובא צוות צילום מיוחד שתיעד את הכנות המופע. רק מה, ג'קסון הלך לעולמו במהלך ההכנות למופע. כך שההפקה נתקעה מבלי ממש אפשרות לחלץ אותה מהבוץ. לכן הוחלט לקחת את כל חומרי הגלם (שנפרשו על כ-120 שעות), ולצמצם אותם לשעתיים, משהו פיקס לקולנוע.

וכך לפסטיבל הזיכרון האחרון מתלוות מזכרות כגון חולצות עם תמונה של ג'קסון, כפפות לבנות שיצוצו בכל מקום. אפילו טבעות. במספר כתבות שסקרו את ההכנות לבכורת הסרט ששודרו ברשתות הטלוויזיה השונות, אפשר היה לראות מעריצים הבוכים בהתרגשות כאילו וזה היה הלילה הגורלי של מות ג'קסון, מלא תלבושות בסגנון מייקל ג'קסון וכמובן, שלטים על גבי שלטים שאפשר בטח לראות גם מענן בגן עדן, וגם לשמוע את הצרחות.

כמובן שיש שחושבים שזוהי הדרך הנכונה לזכור את כל אותם מתים שאהבנו והערצנו - כי נו, יו נואו, דור הולך ודור בא, ואיתו גם גיבורי התרבות, ואם לא ישמרו וימשיכו להזכיר את המסורת והיצירה, כל הדברים שהאמנים עבדו בשבילו, יעלם עם הזמן וכך נאבד אוצרות תרבות חשובים. אבל שוב, לדעתי, לכל דבר יש את הדרך הנכונה והמכובדת - למשל, היכל הרוק המפורסם בארה"ב שמאגד אליו את כל אמני הרוק החשובים שהיו במשך השנים. רק שבפסטיבל ג'קסון חייבים למצוא את הדרך הנכונה, השפויה והנורמאלית. כי כרגע, בכיוון שזה הולך, אני צופה שנה קשה כלכלית למעריצי ג'קסון, ושנה קשה רגשית לבאבלס.