אין פרסום רע

יום שני היום, ולמרות ההתלבטות הקשה בין צפיה בפעם המאה במאמא מיה, כולל ביצועי קריוקי שלא היו מביישים את פירס ברוסנן, ובין צפיה בלהיט שנות ה-80 של אדי מרפי "ערפד בברוקלין" (היה פעם סרט כזה, אני לא משקרת), החלטתי להפקיד את עצמי לחסדיהן של הפרסומות. בלהפקיד את עצמי אני מתכוונת לכך שהארנבונת שלי אכלה את הכפתורים של השלט ואי אפשר להעביר ערוצים. אז פרסומות איט איז.

הנה רון קופמן מוכר את עצמו, שוב, לכל המרבה במחיר. אם בפעמים הקודמות אלו היו בורגריה ואפונה עדינה, היום מר קוף חוזר לילדות ומשחק משחקי קלפים עם שחקני הנבחרת. אמנם זהו מיחזור קל של פרסומת דומה עם אברם גרנט מהקמפיין הקודם, אבל כנראה נפל להם האסימון והם מבינים שמשחקים והגרלות הן הדרך היחידה שהם אי פעם יגיעו למונדיאל. והנה צדי צרפתי מטריד את איל קיציס ואותנו בקשקושים על מחזות זמר בפרסומת לאינטרנט מהיר. צדי חמוד, אתה ליד. מאמא מיה זה לא בערוץ 10 אלא בהוט גולד. אני מקווה שהוא מטריד רק את קיציס, אחרת ההתעקשות שלו על אינטרנט מהיר קצת מחשידה. לזכותו אומר שהוא מקסים ומשעשע, בניגוד לתוכי המעצבן והנוראי של החברה המתחרה, שחושבת שלירות אנשים מתוך תותח זו דרך אפקטיבית להעביר את מסר האינטרנט המהיר שלהם.

ואם כבר תוכי, איזה מלך אסי כהן הא? ג'ימבוקפוץ. איי איי איי איך הוא, או הקופירייטרים של משרד הפרסום, חושבים על הדברים האלו? הרי אם יש משהו שיגרום לי להעביר את המינוס לבנק אחר זה פרסומת מאגניבה של אסי כהן, ולא נגיד תנאי אשראי, ריבית או גובה עמלות. "ולא מצטלמים עם תוכי". נכון, כי בבנק לא מצטלמים עם תוכי, אלא מתחננים לפקיד שיאשר לנו כרטיס אשראי זהב פלטינום אפילו שיש לנו משכורת צבאית. בכלל, אם אני אעבור בנק, אני אעבור לבנק של דביר בנדק. איזה מסכן דביר, ככה בא החבר שלו מחדר הכושר ועושה לו אינטרבנשן מול אשתו וכל סוללת המומחים של המשכנתאות. אני באמת רוצה לעזור לדביר לעבור בנק, ומאמינה במאבקו הצודק - הרי כולם גם ככה אותו דבר, אז למה שלא יעבור לבנק החמוד הזה עם הג'ימבוקפוץ? עשיתי מעשה והתקשרתי למספר שבפרסומת. רציתי לעדכן את דביר בעמלות המהממות של הבנק, אבל בהודעה המוקלטת הוא אמר שהוא בדיוק יצא לפילטיס. לא מאמינים לי? תתקשרו, תנסו בעצמכם ותשאלו בדרך את נציג המכירות בקו השני אם הוא יודע במקרה לאן נעלם מודי בר און.