היפרכונדריה

לאחרונה מישהו החליט לקרוא לשפעות בשמות. אני טוענת שזו קונספירציה גמורה, זה הרי איזה מקסיקני משוגע ששחרר וירוס לא קטלני בעליל שאמור לשגע את העולם ובסופו של דבר להפוך אותו למנהיג יחיד וחסר עוררין, לפחות לפי התוכנית שלו. בכל אופן, מאז שזה קרה אנשים הפכו ליותר ויותר היפוכונדרים. הפרסומות המגוחכות של "איך להמנע מהדבקות בשפעת" שמופיעות בכל תחנת אוטובוס שניה הן עלבון לממציא השפה העברית, הרי אתה קורא את זה ואומר לעצמך – רגע, מי האידיוט שכתב את זה, זה בכלל לא מרפק, זה המאחורה (או המקדימה?) שלו...שיט, איך קוראים לזה?!” (בעל התשובה לחידה יזכה בנשיקה ווירטואלית).

בכל מקום אנשים נטפלים למישהו שבמקרה השתעל, התעטש או אמר מילה עם האות ח'. התלמידה שיושבת בשולחן שמלפני בכיתה, נגיד, מתעטשת באופן כרוני כמעט. כבר שלוש שנים שאנחנו באותה כיתה והדבר היחיד שהיא עושה חוץ מלנצח את כולם בתחרות התספורת המזעזעת של היובל זה להתעטש. אבל מאז "שפעת החזירים" המאיימת לתקוף את העולם, חברתי לשולחן חרדה לבריאותה ודורשת מהמתעטשת הכרונית לזרוק את הטישו לשקית שהיא צריכה להביא איתה מראש מהבית. וזה לא נגמר כאן, זה כבר הרבה מעבר לשפעת. “מה זה?! העור שלי נראה בדיוק כמו שהוא נראה אתמול! יש לי סרטן העור!” או, כפי שנחרד בן זוגי אתמול אחרי בהייה ממושכת במסך מחשב: “פאק, כואבת לי העין, בטוח חטפתי דלקת עיניים...”. אני כבר מצפה לשיחת הטלפון הבאה: “מגרד לי הגב...יש לי איידס".

זה חודר לנו לתת-מודע והופך אותנו ליצורים אנאליים שמתעסקים במכאובים ובדאגות שלהם ללא הפסק, ואין דרך להמנע מזה. אפילו אני, שלא מאמינה בכלל בדבר כזה כמו רופאים וסובלת מכל דבר שאפשר לסבול ממנו אבל לא שמה זין, התחלתי להתעטש לפני כמה ימים ואכלתי סרטים על הצינון הפתאומי הזה שלגמרי לא התאימו לי. ואם זה לא מספיק שאתה בטוח שאתה נושא נגיף של המחלה המסוכנת בתולדות ההיסטוריה, האנשים שמסביבך גם ממש לא תורמים להרגשה עם מבטי האשמה והגועל שהם נועצים בך כל פעם שאתה שולח יד לטישו. אולי כבר עדיף לברוח לאיזו מערת מצורעים ולשכוח מהכל.