דונט בי א סטריינג'ר

אני אודה בזה כבר עכשיו. אני פוחד מאנשים זרים, יש לזה אפילו שם - קסנופוביה. אני בעיקר פוחד שהם יפגעו בי או יעשו לי דברים רעים בגלל שסיפרתי להם בדיחות לא מצחיקות.

זרים מאז ומעולם נחשבו למפחידים, אך ורק משום טבעם הלא מוכר. המשפט "אסור לדבר עם זרים" על כול הטיותיו מלווה אותנו מגיל הינקות (שאז אנחנו שומעים אותו) ועד גיל הזקנה (שאז אנחנו אומרים אותו). כולנו יודעים שאסור לדבר עם זרים בגלל סיבה אחת מהותית בהווייתם - הם זרים. וככאלה הם עלולים להתגלות במקרה הטוב ככייסים חביבים ובמקרה הרע כתאבי בשר אדם. מי יודע לאילו זוועות מסוגלים הזרים? אף אחד. אם היה ידוע עליהם דבר מה, לא היו מכונים עוד זרים.

ובעצם, אם חופרים בכך לעומק, מסתבר שאנו מתיימרים לדעת על הזרים יותר משאנו מוכנים להודות - אחרי הכול אנחנו "יודעים" שהם מסוכנים, מנוולים וכמובן חסרי חוש הומור. אנחנו פשוט יודעים. בדרך כלל מסתובבות על הזרים מיני אגדות מפחידות המסופרות כבדרך אגב בשעות מדורה, בעוד המרשמלו נחרך על האש מישהו מדקלם צ'יזבט על איש מסתורי שהרג ילדים במגלב. וכשנשאלת השאלה למה? התשובה לרוב היא "ככה". כי מניעיהם של הזרים כמותם הם, זרים לנו. אין אנו יכולים להבין אותם, מנהגיהם כוללים רחיצה באמבט דם ופשיטת עורם של חתולים על מנת להכין שטיח קיר. איש לא באמת ראה זאת במו עיניו, בדרך כלל שומעים על כך ממישהו ששמע ממישהו.

עם חשאיות כל כך מדופלמת קל להניח שהזרים מסתירים משהו. סודיות היא עניין למי שידיהם בעסקים מצחינים, וסודיותם של הזרים ידועה למרחקים. הם מסתירים משהו, וזה קרוב לוודאי גופה. שימו לב כיצד מנציחה העברית את מהותו של הזר. גלגלו את המילים הבאות, אולי תבחינו כעת בעניין מפתיע- מוזר... אכזר... מדובר במדגם מייצג של מילים אשר מקפלות בתוכן את כול מה שאנו חושבים על האיש שאיננו מכירים. זה מושרש בשפה ובדרך זו משתרבב בחינוך הבסיסי. זאת ועוד, שימו לב שכול הכותרים, סרטים או ספרים, שכותרתם היא "הזר" (לעיתים מתווסף קשקוש כגון "המסתורי") עוסקים באופיו הארור של האדם.

משל. עם מוסר השכל והכל. ממש משל אמיתי

יום אחד פגשתי זר ברחוב, אפילו את שמו לא ידעתי, אבל ניחשתי שמתוקף היותו זר הוא טובח שפנים להנאתו. "סליחה," הוא שאל "יש לך סיגריה?" ידעתי שהוא מבקש סיגריה אך ורק כדי לגרום לי לעצור במקומי, כשאעשה זאת הוא יקפוץ עליי, יכפות אותי ויבצע בי מעשי סדום. "לא" שיקרתי והמשכתי לנוע. "אבל אני רואה את החבילה של הסיגריות. היא ביד שלך". הזר עלה עליי. "אתה זר" הסברתי לו "אתה מסוכן".

"אני זר?!" הוא התעצבן "אתה זר!" עצרתי. עכשיו כבר התקוממתי. "אני זר?! איך אני זר?! אתה זר! ואני אמרתי קודם!" "אם אני זר אליך זאת אומרת שאתה זר אליי, זאת אומרת ששנינו זרים אחד לשני ועל כן שנינו זרים בכלל" הוא נימק ברוב היגיון.

ואז התחלתי לחשוב... אני זר? אם אני זר אז אני כנראה כול הדברים הרעים שאומרים על זרים... מצד שני אני מכיר את עצמי די טוב ולא נראה לי שיש לי אוסף של ראשים כרותים. ואז הבנתי- "אני, תסלח לי - זר נחמד!" הסברתי לזר. "אם ככה, גם אני זר נחמד!" הוא החזיר.

לא האמנתי לו. ידעתי שלזרים יש סיפורי כיסוי מתוחכמים והם משתמשים בפיתיונות כגון סוכריות על מקל רגע לפני שהם לוקחים אותך לגן הציבורי שם הם עורכים בך ניסויים מחליאים הכוללים דילדו ונדנדה. זה טבוע בי, אני חושש מזרים - הזהירו אותי מפניהם, סיפרו לי עליהם אגדות והגדות פרי דמיון חולני, מילאו את ראשי במזימותיהם הנלוזות עד שהשתכנעתי לגמרי. נדמה לי שזה טוב- הנה, אני חי וכותב. מצד שני, חסרים לי קצת חברים.