אל תרכלו עם הזוהאן

היום חברתי הטובה ואני קפצנו לביקור קצר במספרה במטרה לנסות ולהשתלט על ברעמה שלי. תחילה חיכינו שהספר יתפנה, ואז התיישבנו על ספת העור האדומה והעפנו מבט בעותק מסמורטט של עיתון המופת "לאישה”. כשהגיע תורי לגשת לכס הספרות המכובד שמתי לב שמהשנייה שנכנסנו למספרה ועד שהפניתי את תשומת לבנו לעניין – פשוט לא הפסקנו לרכל.

יש משהו במספרות האלה, אני אומרת לכם, שפשוט מוציא את הפולניה הזקנה מתוכי. אולי זה העובדה שאת מרגישה שמטפחים אותך ומטפלים בך וכמה את יפה וכולם לא, אולי זה מוזיקת הדיסקו המטרידה או שמא ערוץ האופנה המרצד ברקע. ריכלנו על כמה ההיא מכוערת וכמה היא השמינה, ועל הזוג ההוא וכמה שהם לא מתאימים, ועל הסיפור שהזאתי סיפרה והיה כל-כך לא במקום, וכמה טאקט אין לו וכמה ההיא צריכה לשתוק. פשוט מצאנו לנו את כל הנושאים בעולם לדבר עליהם, לא משנה את רמת החשיבות שלהם. התחממות גלובלית? טוב. פרס נובל לאובמה? גם טוב. מישהי שראינו ברחוב וזו ההיכרות היחידה שלנו איתה? הרבה יותר טוב. הספר (שנראה כמו דוב איכפת-לי תימני עם מבטא רוסי) גיחך לאורך התספורת על שיחת החולין שלי ושל החברה הנ"ל שהתנהלה הרבה מעבר לצורך. כשהייתי באמצע התספורת חלפה על פני המספרה חברה נוספת, וכשהיא ראתה אותנו היא נכנסה לומר שלום, והמעגל פתאום התרחב – פתאום זו נהייתה שיחה בעלת שלושה-אופקים, ונפתחו בפנינו כל-כך הרבה אפשרויות! שתיים מאיתנו יכולות לספר לשלישית משהו שהיא לא ידעה, יש עוד אנשים שאפשר למזער בעזרת גיבוב שמות עצם אקראיים. כל זה קרה עד הרגע שהחל הפן.

אין נפגעים ולא נגרם נזק

אני הפסקתי לשמוע באופן אבסולוטי את חברותיי על הספה האדומה והתחלתי להאדים מהחום. אני לא יודעת למי מכם שקורא את זה עשו פן בעבר, אבל זו בערך החוויה הכי לא נעימה שאפשר לחוות ביום-יום. ואתה לא תגיד לספר להפסיק או לעצור לרגע, כי זה לא נעים, הוא עושה את זה בשבילך והכל. אבל החום הבלתי נסבל הזה שננשף לך באכזריות לתוך האוזן ומאיים על עור התוף להנמס, המסרק הדוקרני שמגרד לך את האוזן שוב ושוב באותו המקום עד שאתה כבר ממש מאמין שאתה מדמם – זה נורא! ואני לא מתפלאת – כל הספרים שהייתי אצלם עד היום היו בעלי שיער קצר. לא פלא שזה כואב כל-כך, הם לא יודעים איך זה מרגיש! אני נשבעת לכם שיום אחד אני אתגנב לביתו של איזה ספר אלמוני אחד ואשפשף לו את הלחי עם המסרק הזה, ואז הם יראו מה זה!

אבל בסופו של דבר כמובן שיצאתי מההספרה בהרגשת סופר-מודל בר רפאלי לכל הפחות והודיתי מקרב הלב לספר. בעיקר על זה שהוא לא עקר לי את האוזן בטעות.