מלחמת קזחסטן-אוסטריה

אז נכון ש-38 שנות חיים זה ממש לא תאריך עגול, אבל העניין הוא שכאן במערכת ג'נענע, כיאה למקום שמתייחס מדי שבוע לסוגיות כגון העלבת אנשים, הומור שירותים וגסויות באופן כללי (אבל מספיק על "אודי"), אנחנו כצפוי, ממש, אבל ממש אוהבים את סשה ברון כהן. ונכון ששכחנו את עלי ג'י, ולמרות שאנחנו דווקא זורמים עם השטויות של הראפר הבריטי מהפרברים, החלטנו להכריע אחת או לתמיד – האם אנחנו מעדיפים את הכתב הקזחי הסוער או את מבקר האופנה האוסטרי המהמם?

סקס אפיל

בוראט: האמת, יש משהו בדמות הפרא אדם הזאת שקצת מרטיט אותנו. נכון שעדיף תמיד להתעסק עם בני ובנות זוג שיודעים לשמור על היגיינה בסיסית מינוס, אבל יש עוצמה מסוימת באדם שמסוגל להתגושש ככה בעירום מלא במסדרון של מלון.
ברונו: ברונו הוא סקסי והוא יודע את זה. למעשה, לעיתים זו כמעט כל תכליתו. הוא יודע את האינס אנד אאוטס של המין על כל הזויות שלו (אבל כל עוד שמדובר בגברים בלבד). זאת למרות שבתחילת המסע הקולנועי שלו הוא נזרק בידי גמד פיליפיני.

מנצח: אנחנו אוהבים את זה טבעי, אבל לפעמים צריך לדעת גם להתאמץ. ברונו לוקח.

אתיקה עיתונאית

בוראט: חייבים להעריך אדם שיוצא למדינה רחוקה רק בשביל לחקור אותה לטובת מדינתו המהוללת קזחסטן, ונגד החרייאתים האפסים מאזרבייג'אן (או שמא זו הייתה אוזבקיסטן? מה זה משנה) היריבה. מה גם שעם התחקירים המעמיקים שלו במוטל של היהודים הוא יוצא כמעט כולבוטק עם שפם.
ברונו: האמת היא שההרפתקה של ברונו יוצאת ממניעים אנוכיים הרבה יותר. גם ברונו גם הוא עיתונאי, כתב אופנה ליתר דיוק (בדיוק כמו מארי אורלובסקי), אבל בסופו של דבר, הוא לא מחפש את האמת. הוא מחפש את עצמו אחרי שבתחילת הסרט הוא נזרק בידי גמד פיליפיני.

מנצח: למרות שבמערכת ג'נענע מעריכים את המאמצים ההומניטריים שלך, ברונו, אבל בוראט הוא לוחם צדק. חוץ מהקטע עם פמלה אנדרסון.

שיער

בוראט: המון. המון שיער. בכל מיני חלקים של הגוף. אנחנו יודעים כי ראינו את כולם באותה סצנת קרב בלתי נשכחת, שאנחנו מזכירים כבר בפעם השניה בכתבה הזו. אבל כל השיער הזה מתגמד לעומת השפם המדהים שבוראט מתהדר בו, שהוא יותר מסמל מסחרי. הוא משהו בגדר של מריה הקדושה שמחזיקה את ישו על הידיים.
ברונו: האנטיתזה המוחלטת לבוראט מהבחינה הזאת, ברונו יותר חלק מסדיני סאטן משומנים (למעשה, באחד מהקטעים היותר זכורים מהסרט הוא עובר הסרת שיער רקטאלי בשעווה). חוץ מהתספורת המגה-מושקעת שלו, שכנראה עולה יותר מתקציב של סרט ישראלי ממוצע, הוא לחלוטין בעניין של מינימליזם.

מנצח: עם כל החיבה שאנחנו רוכשים לפסאודו-מוהוק של ברונו (אישים מובילים במערכת ג'נענע מתהדרים בכזה בעצמם), אי אפשר להביס את השפם המהולל הזה.

הקשר היהודי

בוראט: מצד אחד, האנטישמיות של בוראט באה כל כך עמוק מהבטן ומלאה בכל כך הרבה תיאורים מעשירים (כמו היכולת של עם זה, לפי דבריו, לשנות צורה או העובדה שהם מטילים ביצים) שקשה שלא להעריך אותו על זה.
ברונו: מצד שני, ברונו הולך עם זה צעד אחד קדימה: הוא דווקא לא ממש גזען (חרף איזשהו פטישיזם מוזר למפלגה הנאצית, אבל אנחנו מקשרים את זה יותר לעובדה שהוא אוסטרי שממש אוהב בגדי עור צמודים), אבל הוא ראיין איש מוסד בכיר ו"התבלבל" בין החמאס לחומוס.

מנצח: מצד שלישי, בוראט ממש פחד שם במוטל של היהודים, והוא ניסה לזרוק שטרות על ג'וקים. נגדיר את זה כפרס תנחומים.

השפה

בוראט: ב"בוראט" לראשונה ראינו את היכולת המופלאה של סשה ברון כהן להטמיע מטבעות לשון חדשים. למשך כמה חודשים כל העולם דיבר ב"סקסי טיים"ים ו"איז נייס"ים, בירך אנשים ב"יאגשמש" ונפרד מהם ב"צ'ינקוויה", ושאף לאסוף דמעות של צוענים כאילו היו בולים נדירים.
ברונו: למרות שהשפה של ברונו הפכה לשגורה פחות בפי העם, היו שם כמה פנינים. הגרמנית המזויפת שלו מסחררת, במיוחד בריבוי הכינויים לאברי מין זכריים, אבל גם כשהוא סתם מציג את עצמו בתור מנחה תוכנית האופנה האוסטרית, "פאנקיצייט וויך ברונו".

מנצח: אולי יש לנו בעצמנו איזשהו פטיש מודחק למבטא גרמני, מין סינדרום דור שלישי מסובך, אבל אנחנו הולכים כאן עם האנדרדוג ונותנים את הפרס לברונו. Ach ja

סיכום

אומנם בתחומים שבהם ברונו חזק, הוא חזק במיוחד, אבל הראשוניות והאותנטיות של הכתב הקזחי המטונף מעניקות את הפריבילגיה להצמיד שפם לגביע לבוראט סאגדייב, איש הטלוויזיה הקזחסטני. ושוב יום הולדת שמח למיסטר ברון כהן.