אינטרנשיונל ג'יאוגרפיק
טל וולקוביץ' מסרב להפסיק את הטיול-אחרי-צבא שלו. הוא ביקר עד היום כ-40 מדינות, אבל מה שמעסיק אותו באמת בימים אלו זה טיול מסביב לעולם בשמונים יום, או פחות. מארי אורלובסקי אורזת מזוודה
השמועות אומרות שהיית עד עכשיו בדי הרבה מדינות, איפה למשל?
(לוקח נשימה עמוקה) איטליה, ספרד, גרמניה, שויץ, סקוטלנד, אירלנד, אנגליה, צרפת, בלגיה, הולנד, אוסטריה, צ'כיה, לוקסמבורג, ליכטנשטיין, הונגריה ,סלובקיה ,יוון, בולגריה, סרביה, מקדוניה, רומניה, לטביה, פולין, ליטא, רוסיה, ארה"ב, קנדה, סין, בורמה, אוסטרליה, ניו זילנד, תאילד, מלזיה, סינגפור, מקאו והונג קונג, מצרים, ירדן, בוסניה
בעיקרון צריך הרבה כסף כדי לטייל, לא?
תשמעי, תלוי מה אופי הטיול, אני למשל צריך משהו כמו 15-20 אלף שקל לטיול של 2-3 חודשים כולל הכול, טיסות, גסט-האוסים, אורז, קלקול קיבה גם כלול במחיר וכמובן נהגי מוניות שמנסים לשדוד אותך. אפשר לטייל ככה בכל מקום בעולם, אפילו בפחות.
איפה היה המאמץ הפיזי הכי קשה שהשקעת?
דווקא בטיול האחרון, עשיתי טרק בסצ'ואן (מחוז במערב סין - מ.א), יש שם את הר אמיי שבפסגה שלו ניצב פסל ענק של הבודהה וזה מסע שכל בודהיסט מאמין חייב לעשות בחייו. הטיפוס מתחיל מ-500 מ' ומגיע עד 3000 מטר, אני מעריך שאלו משהו כמו 20-25 אלף מדרגות. עוד לא נמצא הפראייר שיספור.
ב-5 בבוקר הייתי עם תיק על הגב, האוכל הסיני שאכלתי יום קודם לא עשה לי טוב וכמה שאני בדרך מתמצא בכיוונים, עם מפות לא תמיד הולך לי והלכתי לאיבוד חבל על הזמן. הייתי לבד, היה ממש חם ואני מטפס ומטפס ולא רואה את הפסגה. אחרי 12 שעות טיפוס, הייתי כבר עייף אז עצרתי במנזר של בודהיסטים שהיה בדרך. נכנסתי לרחבה של המנזר, בצורת ח', הנוף פשוט היה לא מהעולם הזה, הייתה בדיוק שקיעה ומה ראיתי משם? את הפסגה. זו הייתה חוויה ממש חזקה, בנוסף גם לראות איך הנזירים האלו חיים, הם היו בשוק. מאיפה פתאום נחתתי ככה עליהם? ומה זה הצבע היפה הזה שיש לי על הראש?
בעקבות מייקל פאלין
לטל יש תוכנית מאוד לא אורתודוכסית, להיות האדם הראשון ב-120 שנים האחרונות, שילטייל מסביב לעולם ב-80 יום. האחרון שעשה את זה (אבל לדברי טל זו רמאות כי היה לו צוות של BBC שיתמוך בו) היה מייקל פאלין, מחברי "מונטי פייטון" האגדיים.
מאיפה זה מגיע?
תמיד התעניינתי בספרים על תרבויות אחרות, בגיאוגרפיה. זה פחות עניין של נופים, לא צריך לטוס 12 שעות כדי לראות נוף מדהים, יש את זה גם בארץ. אנשים נוסים כדי לקבל שוק, לברוח מהמציאות שלהם. הכרתי בסין אוסטרלית אחת מדרום אפריקה שהחליטה שהיא רוצה לטייל, ארזה את הלנדרובר ואת הבעל וחצתה את היבשת באוטו, נסעה 4 שנים ואולי היא עוד ממשיכה, את הבעל היא עזבה כשהם הגיעו לפקיסטן, זו הבעיה שמטיילים הרבה זמן ביחד.
אני רוצה, בלי צחוק, לעשות מיליון דולר, כדי לפרוש בגיל מוקדם ולטייל בעולם. לא בשביל הדירה ולא בשביל המיני קופר. מה שבאמת עושה לי את זה, זה לפגוש אנשים, לראות איך הם חיים, ולהתקל בכל כך הרבה תרבויות. אני מתכנן את ה"מסביב לעולם" כבר הרבה זמן, העניין שאין לי כסף. טיול מסוג כזה דורש תכנון, מזל וטיימינג, אין לך מה לחפש אם אין לך את המרכיבים האלה, וכמובן מי שיממן, זה לא זול. והקיץ זה הזמן הכי טוב, כי יותר נתיבי שיט פתוחים.
טוב, סיפור מרגש לסוף בבקשה.
זה היה בטיול מלונדון להונג קונג, דרך הרכבת הטרנס-סיבירית. הרכבת יצאה ממוסקבה, ב9:30 בערב, אני מגיע אל התא ומתוודא לשותף שלי. איך שהוא רואה אותי הוא מצביע עליי ואומר "יהודי? יהודי?" כלומר, נראה לי שזה משהו אמר. אז עניתי לו ברוסית "דה". ואז הוא מצביע על עצמו ואומר "מוסלמי! מוסלמי!". בסוף איכשהו נהיינו חברים טובים והוא גם לימד אותי את המשפט שהכי שימש אותי בטיול ברוסיה, "וודה נייט גאז", שזה מים לא מוגזים ומשהו שצריך לבקש כי ברוסיה ברירת מחדל היא להגיש מים מוגזים ולא רגילים. מה שהדהים אותי זה שאפילו שאנחנו לא מדברים אותה שפה, איכשהו מצאנו דרך להבין אחד את השני. הבנתי למשל שיש לו שלוש בנות 15,20 ו-25 אם אני זוכר, מה התוכניות שלו, מאיפה הוא בא ולאן הוא נוסע, בלי לדעת רוסית.
בבוקר הוא מעיר אותי, הטמבל, מתחיל לשפוך עליי בשמים, להציע לי אוכל, עוף בן שבועיים שאשתו הכינה, לדחוף לי נקניקים, אין טעם לסרב, אנשים כאלה פשוט יעלבו. כשירדנו מהרכבת הוא חיבק אותי, נראה לי שהוא אפילו קצת בכה, אני חושב שכל אחד צריך לנסות לחיות שבוע בקרון רכבת עם טיפוס כזה, אחת החוויות הכי כיפיות שהיו לי בטיול.