טוקבק טו דה פיוצ'ר

אוחח, הטוקבקיסטים. רבות כבר נאמר ונרשם על יכולת האיות הבעייתית שלהם. על חוסר המקוריות שלהם בבחירת כינויים. לא על כך שוצף קצפי ואין ברצוני לעלוב באותם טוקבקיסטים משולחי רסן ורבים מספור שכן הם עלולים לכתוב נגדי נאצות הופכות קרביים. ברצוני לצאת נגד שלושה אב טיפוסים מטרידים ביותר- התחרותי, הממהר והקטנוני. במחקרים שערכתי זיהיתי דפוס חוזר על עצמו, בין אם מדובר בכתבה על עליית האנטישמיות במזרח אירופה ובין אם זאת כתבה על שורשיה ההיסטוריים של תנוחת הדוגי, ישנם טוקבקים המופיעים שוב ושוב. ושוב. המשותף לכולם? ראשית, הם אינם מתייחסים לתוכן של הכתבה. שנית, הם מטומטמים.

לדוגמא - תגובות כגון "אני ראשון" מעלות הרהורים קשים על המידע שהטוקבקיסט ביקש להעביר לנו. האם מדובר בצופן המוליך אותנו לאוצר אבוד? ואם באמת ובתמים התכוון להגיד שהוא ראשון (בהנחה שהוא באמת כזה, ולא שני או שלישי כבדרך כלל), האם ישנם כאלו שמתרשמים מכך? האם יש תחרות שלא סיפרו לנו עליה? האם הפרס שווה עד כדי כך שנשקול להצטרף? הטוקבקיסט התחרותי ככול הנראה יושב מול המחשב 24 שעות ביממה וישן על העכבר כשהוא עייף. האצבע שלו כבר שחוקה לגמרי מלחיצות "רפרש" אינסופיות במטרה לצוד כתבה חדשה שעלתה באתר ואז להיכנס אליה ולכתוב מהר- "אני ראשון". האמת? יש טוקבקיסטים מעצבנים אפילו יותר.

קחו למשל את אחת התגובות הנפוצות של הטוקבקיסט הממהר - "מי זה הכתב המעפן הזה?". כפי שניתן להבחין, הטוקבקיסט הממהר כנראה לא מודע לעובדה הידועה כי במרבית הכתבות מקפידים להוסיף את שם הכתב, בדרך כלל למעלה, בחלק הימני, באותיות קטנות. במקום לטרוח לכתוב את השאלה הוא יכול לגלגל את הדפדפן לחלק העליון ולקבל את התשובה מיד. וכאן אנו עולים על נקודה כאובה אצל הטוקבקיסט הממהר, הוא איננו מקפיד לקרוא את הכתבה בטרם הוא נחפז לטקבק כאחוז אמוק. בדרך כלל הוא מסתפק בכותרת או מקסימום מסתכל בתמונות. לא יזיק אם יישב בנינוחות, ישתה כוס תה ולכול הפחות יקרא את המילים המודגשות בהתחלה. אבל האמינו לי, הטוקבקיסט התחרותי ("אני ראשון") והטוקבקיסט הממהר ("מי זה הכתב המעפן הזה?") הם כאין וכאפס לעומת הטוקבקיסט האיום מכולם- הטוקבקיסט הקטנוני.

הטוקבקיסט הקטנוני מקדיש את רוב זמנו לקריאת כתבה אחת בודדה, הוא בוחן כול מילה בזכוכית מגדלת ובסופו של יום מאבחן - "לא שמים פסיק לפני ו' החיבור, אין לכם עורך?!". שימו לב לטון הזועם, כמעט כאילו לא היה מהסס לבצע בכתב לינץ' במידה והלה היה עומד לפניו. אז זהו, שיש לנו עורך, אבל ככול הנראה יש לו חיים.

ממחקרים שערכתי, שכללו קריאת אלפי טוקבקים, הגעתי למסקנות מתמטיות מרחיקות לכת (יש להתחשב בעובדה שאני גרוע מאוד במתמטיקה). אחד מכל שלושה טוקבקים נחתם על ידי "חסוי" שכנראה לא מבין את הקטע של טוקבקים, תמיד יופיע טוקבק חרטומים באנגלית עברית שנטמן על ידי פלוני. למרבה הפלא 0.003% מהטוקבקיסטים אשכרה מנסים לקרוא אותו. אבל הנתון החמור ביותר הוא זה - כחמישים אחוז מהטוקבקיסטים הם טוקבקיסטים דימיקולו מהסוגים אשר הזהרתי מפניהם לעיל.

חמישים אחוז! אמנם מדובר בנתון לא אמין, אבל בכול זאת, חמישים אחוז! לכן אני פונה בקריאה נרגשת לטוקבקיסטים - התחרותי, הממהר והקטנוני בלבד, אין לי עסק עם האחרים (כרגע) - עזבו טוקבקים, זה לא בשבילכם. באהבה, אבירם – אחד שמבין.