כתבה אסלית

אנחנו אולי לא שמים לב לזה, אבל יש חודשים שאנחנו מבלים יותר זמן על האסלה מאשר עם המשפחה שלנו או עם החברים שלנו. אני לא צוחק! האדם הממוצע (שאינו בהכרח סובל מבעיות מעיים מיוחדות) מבקר לפחות פעם ביום בשירותים כשהוא מצוייד בעיתון. יש חברים שאתם רואים במקרה הטוב פעמיים-שלוש בשבוע. עד כאן העובדות היבשות. אני אומר שאם אנחנו כבר מבלים בשירותים כל-כך הרבה זמן, אולי כדאי לעשות את זה כמו שצריך. כשאתה בבית אין בעיה: יש לך את חומר הקריאה האהוב עליך, מושב האסלה המפנק, נייר הטואלט המלטף ומטהר האוויר בריח האהוב עליך שיעשה הכל על מנת למנוע מאלו שיכנסו לשירותים אחריך לדעת מה אכלת אתמול. אבל מה קורה כשאתה יוצא החוצה אל העולם הגדול? אין לדעת מתי הטבע יקרא לך ואתה תיאלץ לענות. כך תדעו עד כמה, ואם בכלל, אותם מקומות מוכנים לקבל אתכם כשאתם באותו מצב עדין, רגע לפני הפיצוץ, מוכנים לכרוע ברכיים ואולי גם לגרום לסתימה על הדרך.

עמוד נוח

שירותים מסוג זה ניתן בדרך-כלל למצוא בשיפודיות נידחות בצפון או בתחנות דלק עם שמות מאוד לא מוכרים שיש להן שני סניפים בכל הארץ. למראית עין לא אכפת להם שתשתמש להם באסלה ותשאיר שם הפתעה נחמדה, אבל כשתתקרב אתה תבין שקרשים הם חשובים לא רק בל"ג בעומר: אסלה יש, אבל קרש לשבת עליו אין. באותה מידה הם היו יכולים לתלות שם שלט בסגנון של "אין לנו בעיה שתחרבן פה, אבל תתאמץ קצת". עצה שלי: תחרבנו להם בכיור. זה אומנם קצת כמו אסלה בלי קרש, אבל זה די נוח.

בין נייר לצמר פלדה

אם יש סטנדרטים ותקן לדבש (באמת יש!), למה שלא יהיו גם סטנדרטים מחמירים לנייר טואלט? ואיך משהו בצבע טורקיז עם כתמים קטנים ושחורים זוכה לכינוי "נייר"? ומאיזה חלק של העץ מייצרים אותו בכלל? ואם כבר נכנסתם למקום שיש בו נייר מהסוג הזה, מן הראוי שתהיה שם גם משחה נגד כוויות או משככי כאבים. עצה שלי: תנגבו להם על הקירות: רך, נעים ומונע כריתת עצים מיותרת.

מים, מים, מים

השירותים מרווחים, יש נייר בגדר הסביר, יש אפילו אסלה שלמה. אבל למה לעזאזל כל הרצפה מלאה מים? הנה עוד יום גרוע ללבוש בו שמלת כלה. האופציות שלך הן כאלה: או להסתובב עם בטן נפוחה ולחכות עד שתגיע הביתה, או להיפטר מהמטען העודף שלך, למרות שאתה יודע שאיך שתתיישב ותוריד את המכנסיים גם הם וגם החגורה שלך יצאו למקצה שחיה שאף פריט לבוש עוד לא חזר מהם בחיים. עצה שלי: תהפכו את העניין ליום כיף ותביאו סנפירים ומשקפת. ואל תשכחו להצטלם. סתם ככה, למזכרת.

מרטין לותר שפר

יש לי חלום. ובו אני רואה תאי שירותים עם דלתות שננעלות כמו שצריך, ואם הדלתות לא ננעלות כמו שצריך אז לפחות האסלה שם היא במרחק יד או רגל מהן כדי למנוע מצבים של התמתחות בלתי אפשרית, העיקר לחסום את הדלת, גם אם זה כולל החזקה שלה עם הזרת ותפילה חרישית בלב שזה מספיק כדי למנוע ממנה להיפתח. עצה שלי: אל תקצצו ציפורניים ברגליים. כשמנסים להחזיק דלת סגורה עם הרגל, לפעמים עוד כמה סנטימטרים עושים את ההבדל בין דלת סגורה לבין דלת סגורה באמת.

חיתולי הרעם

אם לתינוקות ולזקנים מותר, למה לאחרים אסור? זה אולי קצת לא נוח ובולט מתחת למכנסיים, אבל לפחות אתה יודע שכשבאמת תצטרך, אתה לא תלוי באף אחד. להתראות אסלות שבורות, נייר פפירוס לניגוב התחת, רצפות מוצפות ודלתות פתוחות לרווחה, שלום חיים נטולי דאגות וחיתולים במידות שעד היום ראיתם רק על פתקים של חולצות.