אשת השירות הציבורי
אם חשקה נפשכם לפטפט במשך שעות עם זקנים שמדברים מבטא לא ברור והרבה מאד טענות ולקבל תמורת כך שכר מינימום ו"עמלות" מעורפלות, מארי אורלובסקי מקצרת לכם את הדרך לעולם שירות הלקוחות

מעולם לא שירתתם בשירות לקוחות? השירות הצבאי שלכם הציל את מדינת ישראל חמש פעמים אבל די חסר תועלת בלהשיג עבודה מחוץ למשרד הביטחון? ואפילו שיקרתם לגביי זה שעבדתם בזארה כמה חודשים אחרי הצבא? אין לכם מה לדאוג. עולם שירות הלקוחות מספק למשוחררים חדשים או סתם אנשים שאוהבים לדבר בטלפון אפשרות לבטא את היצירתיות שחבויה בהם, את המוכר שמסתתר בתוכם, את אשת שיחת הנפש, או סתם להוות דרך הגונה לחלוטין להרוויח שכר לימוד. ומאידך, להרבה חבר'ה צעירים שהולכים לראיונות עבודה לא הולך כל כך בגלל התהליך עצמו.
חשבתם שסיימתם עם מרכזי ההערכה בפסיכומטרי? תחשבו שוב. חברות רבות משתמשות במרכזי הערכה על מנת לקבוע אם מועמד מתאים למשרה ספציפית או לא. גם פה לא ממש כדאי להיעלב, עוד תראו בעצמכם איך מנפים באמצע תהליך הראיונות אנשים כל כך מוכשרים שעוד כמה שנים הם יהיו דונאלד טרמפ לפחות (זהו אותם והיו נחמדים אליהם, לא מזיק להכיר כמה דונאלד טראמפים).
שלב א` - 15-20 איש בחדר, עושים איזושהי היכרות עם הבוחנ/ת, וצריך להציג את עצמך. 8 משפטים כללים על מי אתם, בני כמה ומאיפה, כמה זוהר היה התפקיד שלכם בצבא (אפשר לפזר נצנצים באמצע אם הוא לא היה כזה זוהר) ואיזה ניסיון תעסוקתי יש לכם. מילות המפתח: קשר עין, לשדר רוגע ורצינות. הכי חשוב, בקבוצה גדולה כל כך של אנשים, זה כמובן להתבלט.
במקומות מסויימים יהיו מבחנים: על אנגלית, על מהירות כתיבה, על זיהוי אם hjk5h4fjd דומה ל- hjk5h4ffd (הם לא). אוהבים גם לעשות סימולציות של לקוח ונציג. השאיפה היא - לא לוותר. להשתגע עם הדימיון, לחשוב שאתה המנכ"ל של 'בזק' ויש לך את כל הכלים שבעולם לפצות או לשרת את הלקוח, בגבולות ההיגיון. אפשר להתאמן בבית עם בני משפחה שמוכשרים בניג'וס.
שלב ב` - דיון או משימה קבוצתית - המטרה היא להתבלט ושיזכרו אתכם.
להביע דיעה, לנסות לשכנע אחרים שדווקא אתם צודקים, להכנס לפרטי פרטים, להיות מלאי ביטחון ואגרסיביים אבל לשמור על תרבות דיבור ולא להתפרץ לדברים של אחרים או להשתמש בשפה שאינה הולמת. אם אתם מתקשים להתבלט והמשימה היא על זמן, תתנדבו למדוד את הזמנים, העיקר לעשות משהו.
אחד על אחד
בראיון בארבע עיניים הכי חשוב לשדר אמינות. "אני לא הולך לתקוע אותך עם משמרות לא מאויישות"; "חשוב לי שיהיו מרוצים מהעבודה שאני עושה"; "נכון לעכשיו, אני לא בורח לך לטימבקטו, את יכולה לסמוך עליי".
היתרון המשמעותי בראיון פנים מול פנים הוא שבסופו של דבר יושב מולכם בן אדם שרוצה לדעת שהוא עושה עכשיו את הבחירה הנכונה בשביל החברה שלו ולא מכניס פנימה איזו חלאה. במילים אחרות, הוא לא האויב. אפשר בעצם להגיד הכל, כל עוד זה נעשה בצורה הולמת. כדאי לדוגמא לנסות לתבל את התשובות לשאלות היבשות בסיפורים קטנים שמציירים את האופי שלכם, למשל אם אתם מתנדבים במקום קבוע או שפורחת לכם במרפסת גינת קקטוסים.
כמו כן, חשוב מאוד לשים לב לא רק לשפת הגוף שלך (להוריד את המעיל או הג'קט, ידיים מונחות בנינוחות על הברכיים בישיבה זקופה אך נוחה ותיק על הכיסא או לצדו) אלא לשפת הגוף של המראיין. כל סימן של אי שביעות רצון הוא רמז בשבילנו לנסות לשנות את הרושם שנוצר. סתם לדוגמא, אם הזכרתם שהתיק שלכם מעור והמראיין שלכם מחליט להזכיר שהוא טבעוני, אז אפשר להגיד שהשאלתם אותו מאחד ההורים בלית ברירה (זה לא יעזור לגמרי, אבל זה מטייח קצת).
אין יאוש בעולם כלל
חשוב לשמוע הרבה "לא". ללכת לראיונות, לנסות לאלתר, לראות איך מגיבים אליכם וללמוד מהטעויות. אם אתם חסרי ניסיון יותר מגוזל בן יומו ותמימים יותר מאיזה שה או טלה נחמד (כמו ההוא שממנו עשו את התיק מהפסקה הקודמת), אז בהחלט ייתכן אתם הולכים לשמוע "לא".
חשוב לא להתבאס, אבל יותר חשוב לקחת משהו מכל ראיון שלא מסתיים בחיוך וטפיחה על השכם של "אתה בפנים". יהיו ראיונות שיצלבו אתכם וזה מעולה, כי תדעו איפה לא לטעות בפעם הבאה: "לא הייתי צריכה באמת ללכלך על המקום עבודה הקודם"; "לא הייתי צריך להגיד בין שבין התכונות השליליות שלי יש פתיל קצר במיוחד"; "אבל למה אמרתי לו שאני רוצח שכיר חובב? למה?"
>> מתכוונים לעבוד לעבודה רגילה רק עד שתפרצו עם קריירת המשחק שלכם?
לי מידן מלמדת אתכם להסתדר באודישנים



