כלאפון
הילה ברוקמן מאסה בשעבוד האוטומטי לפלאפון. נכון שזה לא אומר שהיא הצליחה להקים את עצמה ולזרוק את חתיכת הפלסטיק המקרינה לפח, אבל היא כן הצליחה לקטר על זה בג'נענע
והרי לכם סיטואציה: אתם הולכים ברחוב פסטורלי בשכונת מגוריכם, מביטים אל השמש הקופחת על ראשיכם ומקללים את חומה ועצם קיומה. והנה, לפניכם הפיצוצייה המגניבה שאפשר למצוא בה את מלוא טוב המטעמים הקרים ומלאי הקלוריות. בטוב לבכם אתם מוציאים את הפלאפון כדי לשאול את החבר שאיתו אתם נפגשים אם הוא גם רוצה ארטיק אך אבוי! הפלאפון שבק חיים!
מה עושים במקרה כזה? איך אפשר לחיות בלי המכשיר שעוזר לנו להיות מעודכנים בכל סטטוס חדש בפייסבוק? שמתקשר אותנו עם אנשים אחרים שאין לנו כוח לראות פנים אל פנים? האם יש יתרונות בחוסר התקשורת עם העולם החיצוני למשך כמה שעות?
אבל אולי בעצם השתיקה יפה לנו. רוב האוכלוסייה בעולם כיום, זמינים 24 שעות ביממה, בין אם זה בפלאפון או בתוכנות ואתרים במחשב ואין להם שנייה אמיתית עם עצמם בשל ההשתעבדות למכשירים הניידים שנמצאים סביבם רוב הזמן. לכן, טוב לפעמים להעלם לכמה שעות או לכמה ימים מהמכשירים ולהסתדר בלעדיהם ולהעריך את השקט מחדש. אני בטוחה שאתם חושבים שאתם לא מסוגלים לכך, אבל תאמינו לי, אחרי שבוע בלי פלאפון ההרגשה שלכם תהיה שונה, מניסיון.
בנות יקרות, לא קרתה לכן אי פעם הסיטואציה של מישהו שהתיישב והתחיל לדבר איתך בפאב, בית קפה או אפילו חוף הים וביקש את מספר הטלפון שלך ולא היה לך נעים מאותו עלם חמודות שהשקיע בך 10 דקות מחייו ונתת לו את המספר? ובכן, ברגע שאותו בחור ישמע בפעם החמישית לאותו הערב את ההודעה המעצבנת שיש בפלאפונים שהמנוי אינו זמין, הוא יחשוד כי אינך רוצה להתחיל איתו קשר ובכך תמנעי משיחת חולין נבובה וחסרת פואנטה ושבסופו של דבר תסנני אותו גם ככה.
בדרך כלל, שעומדים בפני דילמה קשה ומלאת חשיבות כמו "האם לקנות את המכנס המהמם או את החולצה?" או אפילו "אייס קפה או קרואסון", ישר מתקשרים לחברה טובה או אפילו לאמא אבל פתאום, לאחר שאין את אותו מכשיר מעצבן שמזמזם באוזן, אפשר באמת לעשות את ההחלטות והשיקולים לבד ופתאום להבין שלא במאת צריך לעשות שיחת טלפון על כל דילמה שנתקלים בה, אלא אפשר גם לסמוך על עצמנו מדי פעם. הרגשה טובה, לא?
או למשל, קחו אוטובוס (טוב, אל תקחו אותו באמת. הוא כבד). האוטובוס, למקרה שאתם לא מכירים, הוא מקום דיי קטן המאכלס בתוכו כ20 אנשים בממוצע שלכל אחד מהם יש את עיסוקי הנסיעה שלו. בין העיסוקים הפופולאריים ניתן למצוא את נגן המוזיקה, הספר, השינה המלווה במשקפי שמש ושיער שמוט מעייפות ולפעמים הפלאפון. מי לא נתקל באותו האדם שלא מפסיק לדבר בטלפון על חייו האישיים ובכך משתף אתכם, הנוסעים האחרים ובמיוחד את היושב מצדדיו, מאחוריו ומלפניו, בכל הסודות והסיפורים הכי לא מעניינים שאפשר בקולי קולות ובתנועות ידיים גדולות? תחשבו איזו נפלאה יכלה להיות הנסיעה לולא המצאת המכשיר הקטן...
אני בטוחה שלא הצלחתי לשכנע אתכם להיפרד מהתקשורת היומיומית שלכם, כי זה הרגל שקשה להפר אותו. אבל תחשבו על זה לרגע- אתם יודעים כמה קרינה הגוף שלכם מקבל במשך היום רק בגלל השיחות והעובדה שהפלאפון לא עוזב אתכם לשנייה? אני בטוחה שאם תכניסו לכם לראש שכל שיחה של יותר מכמה דקות פוגעת לכם בבריאות, תורידו את השימוש בפלאפון. ואם לא, אז חבל. הבריאות שלכם יותר חשובה מכל שיחה שתקבלו לפלאפון.