הפרה בוטה של החוק

כשהייתי קטנה היו לי המון אוספים. אספתי מכתביות, מפיות ובקבוקי בושם ריקים. אספתי בולים, כדי שאבא שלי יהיה מרוצה. אספתי מחזיקי מפתחות כי זה היה אוסף קל במיוחד.

אף אחד מהם לא שרד יותר מדי זמן, לא הייתה לי סבלנות, ולהתמיד בדברים טיפשיים הצריך ממני יותר מדי מאמץ.

בשלב מאוחר יותר של חיי, פיתחתי אובססיה לפרות. היה לי הכל מהכל עם כתמי פרה. בובות ופסלים, תיקים, נרות, מסגרות לתמונות, ערימות של ג'אנק. מזבחי הערצה עם כתמים שחור לבן.

במשך כמה ימי הולדת ברצף, אחוז נכבד מהמתנות שקיבלתי היו מוכתמות. אחרי תקופה מסויימת זה נהיה מעייף.

כשהפסקתי להיות צמחונית, הרגשתי שאני חוטאת לאוסף הפרות שלי.

ולאט לאט החפצים נעלמו. חלקם נשברו, חלקם נתרמו, הועברו הלאה. נשאר מקום קטן בלב. חתיכת נוסטלגיה.

היום, פרות הן אובייקט צילום פנומנלים. הן גם ממש אחלה מדיום-רייר.