גברים אינם בוכים

"המדינה לא יכולה להבטיח את שלומך, את חייך או את אי נפילתך בשבי כחייל. אתה מתגייס לצבא כדי להילחם... אני מציע שלא להתבכיין. שחרור שליט - לא בכל מחיר". במילים האלו השתמש אתמול שר הביטחון אהוד ברק כתשובה לאחד התלמידים בבית הספר "נופי הבשור" שרצה רק לדעת אם המדינה תוכל להבטיח את שלומו אם יפול בשבי. למי שלא הבין, התשובה היא לא. ולא רק שהתשובה היא לא, אלא למי שנופל בשבי אסור גם להתבכיין על כך. גבר אמיתי לא בוכה. גבר אמיתי הוא מי שמוכן למות בשביל המולדת, או סתם לשבת אצל החמאס בצינוק חשוך בזמן שברק וחבריו מנהלים מלחמות על הגב שלו. בכלל, לא כדאי להתבכיין על כלום, גם לא על האבסורד ששר הביטחון, שמתוקף תפקידו אמור לדאוג לביטחון, אומר לנער שעתיד להתגייס בקרוב שהוא לא יכול להבטיח לעשות הכל על מנת שיחזור הביתה בשלום.

אז נכון, המדינה אולי לא יכולה להבטיח לי שלא יקריאו את שמי בטקס יום הזיכרון הבא ברחבת בית הספר שבו למדתי, אבל היא דווקא כן יכולה להבטיח להחזיר אותי הביתה בכל מחיר אם אפול בשבי, כי מוות, אדון ברק, הוא מצב בלתי הפיך, בזמן שאת גלעד שליט אפשר להחזיר עוד היום.

אני מציאותי. אני יודע שאנשים הולכים לצבא בידיעה שהם עלולים למות או להישאר נכים למשך כל ימי חייהם. אני גם יודע שהם לוקחים בחשבון את העובדה שהם עשויים לאבד חבר קרוב בזמן מלחמה או קרב ושעל ההורים שלהם יעברו לילות מורטי עצבים ללא שינה. כולם יודעים את זה. אבל מה שכולם חשבו הוא שלא משנה מה, הצבא דואג לחיילים שלו, כי אם הצבא לא ידאג לחיילים שלו אז מי כן ידאג? איזה מן הורה ישלח את הילד שלו לצבא תחת חסותו של ברק, ויותר מכך, מי יהיה מוכן להתגייס לצבא שכזה?

הרי זה לא סוד שאחוזי הגיוס בשנים האחרונות צנחו בצורה משמעותית ושהם רק הולכים וממשיכים לצנוח ושהתדמית של הצבא בעיני בני הנוער אינה במיטבה. זה גם לא סוד שכל מי שלא רוצה להתגייס פשוט הולך לקב"ן ותוך שבוע שבועיים הופך שוב לאזרח. אהוד ברק כנראה שכח את כל אלה, ובמקום לנסות לשנכע בני נוער לבוא ולהתגייס לצבא, הוא ברוב גאוניותו המופלגת ובדרכו המאוד מיוחדת אומר להם את מה שהם ודאי אוהבים ורוצים לשמוע: בואו, תתגייסו ותמותו בשבילי בזמן שאני ישן בקומה ה-300 במגדלי אקירוב, שגם בזמן כשאני הולך לחרבן יש איתי שומרי ראש כדי שלא יקרה לי כלום, ואני בתמורה מבטיח לא לדאוג לכם.

אתם לא חייבים למות, אתם יכולים גם סתם ליפול בשבי, אבל אז אל תעזו להתבכיין. גם לא אתה נעם שליט. גם לא את אביבה שליט. גם לא אתם החברים של גלעד או סתם אזרחים שאכפת להם ממנו. אה, ואל תבואו גם להפגין לי מתחת לבית. אתם מפריעים לי לישון ולראות טלויזיה. אני גם שונא שאתם מפריעים לי בזמן שאני מאונן מול המראה עם המדים שלי מהתקופה שהייתי רמטכ"ל. אח, איזה גבר אני.

אל תתעסקו עם האהוד

אם בנושא המחיר שיש לשלם עבור גלעד שליט יש חילוקי דעות לכאן ולכאן, הרי שלגבי רון ארד יש קונצנזוס. אני מוכן להתערב על כל סכום שבעולם שאין אדם בישראל, כולל אהוד ברק עצמו, שהיה מסרב להחזיר הביתה את רון ארד מחר בבוקר אפילו תמורת מחיר כפול או משולש מזה של שליט. 23 שנה, ורון עדיין שם. גם אותו יכולנו להחזיר אבל התעקשנו. אף אחד לא יגיד לנו מה לעשות או כמה לשלם. רק אנחנו נקבע, גם אם זה אומר שחיילים שלנו ימותו בשבי ולא יחזרו הביתה לעולם. תהיה חזק שם בשבי גלעד. רק עוד עשרים שנה ונהיה מוכנים לשלם עבורך את מה שצריך. תשתדל רק לא למות שם בינתיים, או חס וחלילה לא להתבכיין. אהוד ברק לא אוהב את זה ואתה די תלוי בו עכשיו.

ואתם, בני נוער לפני גיוס, תחשבו טוב טוב לפני שאתם עולים על מדים. גלעד שליט הבא יכול להיות כל אחד ואחד מכם. עד שלא יחזירו את גלעד הביתה או עד שלא תהיה התחייבות מצד המדינה להחזיר כל חייל חטוף בכל מחיר, אל תתגייסו. אם לא צריך להחזיר אותו הביתה בכל מחיר אז גם לא צריך להתגייס בכל מחיר. לכו לקב"ן, סרבו להתגייס. אל תגידו לא ידענו. מהפכות גדולות מתחילות בקטן. ותודה לאהוד ברק.