אפי וזיו אימפריה!

בציפייה רבה הגעתי לפגישתי המיוחלת עם אבנר כהן (המכונה אפי) וזיו גרינברג, הלוא הם העומדים בראשה של "אימפריית הקבוצות של אפי וזיו" בפייסבוק. ציפיתי להכנס לטירה מופארת מוקפת חומה ולמצוא מולי שני בחורים לבושי טוגה וחבושי כתרים, אבל להפתעתי לא כל אימפרייה בהכרח נראית כמו רומא (או לפחות כמו שאני מדמיינת אותה). במקום זה הוזמנתי לביתו של זיו בהרצליה, שקיבל את פניי בברכה ענוד משקפי-שמש סופר-סטייליסטיות, והתיישבנו שלושתנו במרפסת.

“רוצה שאני אכבה את הרדיו?”, שאל זיו לפני שהתחלנו, כדי שלא יפריע להקלטה של טייפ המנהלים המגניב שלי. “כן, תודה". “רוצה שאני אכבה את החתול שלי?”

אז מהי בכלל "אימפריית הקבוצות של אפי וזיו"?
"אימפריית הקבוצות היא קבוצה בעצמה, שמאחדת את כל הקבוצות שלנו. כמו פורטל".

ומאיפה הגיע הרעיון לפתוח כל מיני קבוצות משונות כאלו בפייסבוק?
"אנחנו אנשים מאוד ערכיים", עונה זיו ברצינות תהומית, “ומאוד חשוב לנו שהדברים שאנחנו חושבים יתפרסמו וכולם יוכלו לראות אותם". אחרי רגע קל בו כמעט נפלתי בפח והאמנתי לו, השלים אפי: “זה הכל בדיחות". זיו מיד השיב: “באמת? מה? על מה אתה מדבר אפי?” ושניהם צחקקו בהבנה.

מההתחלה התוכנית הייתה להגיע בסופו של דבר לאימפריה של המון קבוצות, או שהתחלתם לפתוח קבוצות להנאתכם ואז הבנתם שיש לכם המון כאלו?
זיו מפגין ידע: “אני חושב שאימפריה זה משהו שצריך להבנות, את יודעת, גם רומא לא נבנתה ביום אחד. זה כמו 'איך החלטתם להקים את העם היהודי?', צריך כמה יהודים בשביל זה". ואפי מוסיף בטון מנהיגותי: “אימפריה של קבוצות זה משהו שמתחיל בפנים. אם אני מאמין שזו אימפריה של קבוצות אז זו אימפריה של קבוצות, ולא משנה מה כולם יגידו".

אז מה המטרה של האימפריה הזו בעצם?
אפי: "לדעתי זה גדול לקחת את הפייסבוק ולגמרי להוציא אותו מהשימוש הרגיל, פשוט לעשות משהו מטופש וסתם, לגמרי סתם. זה הומור הרי, והומור בסופו של דבר זה משהו לגמרי לא תכליתי. אנחנו לא עושים משהו שמאוד חשוב לנו שהוא יקרה, אין לזה משמעות פרקטית. מה שחשוב זה החוויה של זה ברגע. ואנשים לוקחים את זה מאוד קשה, זה מה שמצחיק."

מה זאת אומרת שאנשים לוקחים את זה קשה?
זיו: “פעם אפי פתח קבוצה, 'משתמט אמיתי לא מתגייס', לא קשור אם שירתנו או לא, אנשים פשוט לא הבינו את זה. לא היה מסר פוליטי מאחורי זה. ואז הוא קיבל הודעת נאצה שאיחלה למותו".

יש לכם הרבה חברים בקבוצות?
אפי: “לא כל-כך. שלושה ארבעה בדרך-כלל.” -”אבל יש איזה אחת עם יותר, מה השיא שלנו?”, זיו מנסה להגן על כבוד האימפריה האבוד. אפי: “ארבעים בערך, בקבוצה של הרצליה הפאשיסטית".

מה זה לעזאזל הרצליה הפאשיסטית?
זיו:”טוב, אה...האמת שאצלי זה מורכב. קצת קשה לי לדבר על זה...סתם, זה שום כלום. זה התחיל מהקבוצה 'גבעתיים של הרצליה', כי זה נראה לנו מצחיק לספח עיר לעיר אחרת סתם. אז הייתה לנו שאיפה לתלות שלטים לרשות העיר הרצליה בגבעתיים ולכבוש את גבעתיים, וממש היה לנו חשוב שאנשים יתחילו להיות עם מודעות".

אז תליתם שלטים לרשות העיר הרצליה בגבעתיים?
זיו:”לא, לא באמת. אנחנו לא מאלה שעושים, אנחנו מאלה שפותחים על זה קבוצה בפייסבוק. שזה, תכל'ס, לא כזה שונה מאנשים שפותחים קבוצה לגלעד שליט”. ואפי משלים: “שזה לא כזה שונה מאנשים שבאמת עושים, זה גם מה שיפה. אנשים שעושים בעצם הולכים ופותחים קבוצות של פייסבוק אבל בעולם האמיתי.”

ובחיים האמיתיים, מחוץ לפייסבוק, אתם כן עושים דברים?
זיו מופתע: “יש חיים כאלה? סתם, טוב, אני ספיציפית מוזיקאי. ואפי...אפי הוא...”.
אפי: “אני חשבתי שצריך לעשות את המהפכה הרטרואקטיבית הראשונה, פשוט להכניס להיסטוריה 13 שנים שלא יקרה בהן כלום".

ואיך תעשה את זה?
אפי: “אני אחליט את זה, הנה, מבחינתי כבר יש".

מה עם "אימפריית הקבוצות שמתחרה באימפריית הקבוצות של אפי וזיו"? אתם פתחתם אותה?
זיו: “לא, אבל כבשנו אותה!” אפי: “כן, אבל הדרך בה כבשנו אותה היא הדבר המעניין. יאן, חבר שלנו, פתח את אימפריית הקבוצות שמתחרה באימפריית הקבוצות של אפי וזיו. יש לנו חברים מאוד חתרנים. הוא פתח בערך ארבע קבוצות שם, אבל הצטרפו אליו הרבה יותר אנשים משהצטרפו אלינו. כנראה כי זה היה סגנון אחר כזה של קבוצות, קבוצות מתחכמות. כמו נגיד, קבוצה בהיריון שבעוד כמה ימים תוליד עוד קבוצה, או קבוצה שנסגרת בעוד חמישה ימים. כל מיני כאלה.” זיו: “אבל! יום אחד הוא קם בבוקר ורואה הודעה – כבשנו את אימפריית הקבוצות שמתחרה באימפריית הקבוצות.”

אבל איך בפועל עשיתם את הדבר הערמומי הזה?
אפי: “כבשנו אותה על-ידי קבלה, את מבינה? ברגע שהקבוצה שלו הופכת להיות רלוונטית בקבוצה שלנו היא אוטומטית הופכת להיות חלק ממנה. זה כמו שיש נגיד אימפריה, האימפריה העותמאנית, והאימפריה הבריטית מחליטה להלחם נגדה. עצם העובדה הזו אומרת שהיא מכירה באימפריה העותמאנית, זה עצם האקט של הוכרה.”

ואיך יאן הגיב לבשורה? הוא התאבד מצער?
אפי וזיו בתיאום מושלם: “לא, ואני גם מאוד שמח שהוא לא התאבד. אנחנו אוהבים את יאן. תכתבי את זה, הוא יתלהב".

אתם עדיין פותחים קבוצות בתדירות גבוהה?
זיו: “לא, היום זה אחרת, אני צריך השראה כדי לפתוח קבוצה. זה כמו שאני לא יכול פשוט להקיש באצבע ושיהיה לי אלבום.”

זה כי אתם לא מוכשרים באמת...לי כבר יש 19 אלבומים. מכל פעם שהקשתי באצבע.
אפי: “זה כישורים שאת פיתחת לעצמך...אנחנו עוד לא הגענו לשם".
זיו: “וחוץ מזה, מה המשמעות של כל אלבום אם יצרת אותם ככה? דברים שבאים בקלות הולכים בקלות".

מאוד פילוסופי מצידכם.
אפי: “באיזשהו מובן כן, אבל במובן המטופש של זה. אנחנו עושים מהלכים לוגיים, אבל על שטויות. וזה מה שמגניב."

זה מקדם אתכם לאנשהו מבחינה אישית, צורת המחשבה הזאת?

ושוב במקהלה: “בטח". זיו: “תסתכלי נגיד על הציורים האלו מאחורייך, יש אנשים שלוקחים אותם מאוד ברצינות. כדי שתביני את הקונספט, לכל דבר אין באמת תכלית, זה היופי".
אפי: “הניסיון להוסיף לדברים תכלית הוא הדבר המטופש, וזה היופי של הקבוצות שלנו בפייסבוק. כמו שיש נגיד את כל הקבוצות של, לדוגמה, 'להקדיש את כל הכספים מחגיגות יום העצמאות לחינוך', מנסים לשים לזה ארשת כל-כך רצינית.”

“את רוב הקבוצות אנחנו לא פותחים ביחד,” מספר אפי. "הראשונה שכן פתחנו יחד," משלים זיו, "הייתה 'זה נוראי למות – חיים לנצח', שכנגדה יש את 'למות זה חלק מהחיים, ואני לא רוצה לחיות לנצח', שהקמתי אחר-כך. הרגשתי בסדר עם הקבוצה הראשונה, אבל שאלתי את עצמי מה עם כל אלו שלא? אנחנו חייבים לתת מקום לכולם".
אפי: “אנחנו חייבים להרחיק מתנגדים על-ידי זה שאנחנו מסכימים גם איתם".

אז המסקנה הכוללת שלי צריכה להיות שהכל הוא מטופש וחסר משמעות.
אפי: "הכל מטופש וחסר משמעות, חוסר המשמעות שורה בהכל. אז למה לא בקבוצות בפייסבוק?”

ואם ניקח את זה שלב אחד קדימה – אם הכל חסר משמעות, ואתה לדוגמה ציינת שאתה רוצה ללמוד פילוסופיה בירושלים, מאיפה המוטיבציה לעשות את זה תגיע?
אפי: "זה כל היופי. כל האנשים עושים דברים מתוך אהבה ליופי מסויים, הבעיה היא שזה משתנה כל הזמן. מישהו בטוח שמה שהוא עושה יהיה לו לכל החיים, חושבים שככה יהיה לי נכון וככה יהיה לי טוב. אבל זה משתנה, דברים שנראים לנו נכונים עוד רגע יתחלפו במשהו אחר. בדרך-כלל אנחנו בכלל לא מחפשים תשובה אנחנו פשוט מחפשים משהו לרדוף אחריו".
זיו: “אני חושב שהרגע שבו הבנתי שהכל קצת מטופש, היה הרגע שבו הבנתי שאין אמת אחת. ואז פתאום הבנתי כמה העולם הזה יפה, זה לא שהכל חסר משמעות, זה שלשום דבר אין משמעות מיותרת. אני פשוט חי את החיים וממש ממש ממש כיף לי. המוזיקה שאני עושה, לדוגמה, זה הדבר שהכי הכי הכי חשוב לי. אבל אני יודע שבגדול זה חסר משמעות בדיוק כמו אם תהיה כאן מלחמה ומלא אנשים ימותו. זה נשמע כמו הדבר הכי פסימי שיש, אבל אני אומר את זה הכי ממקום של שמחה ואושר".