תמורה בעד האגורה

ממש לפני זמן קצר תיעדה נועה דותן את פרצופיהם של נגני הרחוב הפלונים. עם כל הכבוד ליוזמה המבורכת אשר מעניקה לאיש הקטן את הבמה הגדולה, יש מעט טעם לפגם בעובדה שנגני הרחוב זוכים בחסדנו האוטומטי. אף מוזיקאי בעולם לא מקבל הנחות כאלה. למייקל ג'קסון למשל, עשו את המוות.
כולנו יודעים איך זה - מסתובבים ברחוב, במקרה יש עלינו כמה שקלים מיותרים, במקרה קלטנו נגן רחוב, שהוא לא באמת מוצלח כמו שהוא פשוט במקום הנכון בזמן הנכון, אז זורקים לו קצת כסף קטן.

אני אומר: לא עוד! לא עוד נחלק מטבעות לנגני רחוב על סמך המזל העיוור. הגיע הזמן שגם הם, כמו כל אמן רעב ללחם (וכמעט כולם הם כאלו) יסבלו מנחת ידה הקרירה של הביקורת. בדיוק בגלל הסיבה הזאת יצאתי אל רחובות תל אביב הלוהטת על מנת לסקור את נגני הרחוב השונים אשר מעניקים לה את פס הקול הייחודי שלה. המסקנה? היה קשה לשמוע אותם בגלל הרעש של האוטובוסים.

רחוב דיזנגוף המוביל אל הקניון וממנו הוא מקום מרבצם של נגני רחוב לא מעטים. ניתן להניח שהנגנים יודעים שבאנו לבזבז כסף והם גם רוצים קצת. כאן עולה השאלה - איך נדע כמה לתת? חצי שקל, שקל, חמישה שקלים? מה מנומס? ומה מעליב? התשובה נעוצה, כמו תמיד, באיכות המוצר.

בפינת גורדון יושב נגן רחוב עם שיק של פועל רומני. השמועות גורסות שאכן כך הדבר ומדובר בפועל רומני שעשה הסבת מקצוע. הוא פורט על גיטרה קלאסית וסוחט ממנה מנגינה ספרדית לא משכנעת שמתיימרת להיות פלמנקו. אולי זה בגלל המחסור בקסטנייטות, אולי זה בגלל שבדיוק עבר לידי איזה טמבל על קורקינט חשמלי ואולי זה בגלל שהוא באמת סתם היה גרוע, אבל השורה התחתונה לא מחמיאה ויש עוד הרבה מקום לשיפור. מצד שני, הוא כול הזמן מחייך, עניין שמעיד על אדיבות, או על כך שנתקעו לו הפנים.

במקום שבו נפגשים דיזנגוף ופרישמן ניצב כנר, בחור חסון שנראה קצת צעיר מכדי לשחק את דמות נגן הרחוב הטיפוסי, אבל שיהיה. בתור התחלה בחר לו הכנר יופי של מיקום, כולל חלל אקוסטי נהדר בין סביחייה לדוכן של שייקים. מה אני אגיד? הבחור יודע לנגן. וירטואוז הוא לא, אבל לגמרי עובר. אפילו אימת תל אביב, הג'וקים הענקיים אוכלי האדם, פסקו ממזימותיהם ועצרו כדי להקשיב. למרבה הפלא הוא הצליח להפיק צלילים מספיק רמים בכדי שאשמע אותם גם כשאפי אינו תחוב בין הכינור לקשת.

בסוף רחוב דיזנגוף, פינת קינג ג'ורג', יושב לו נגן כבד משקל ובא בימים. מבחינה אסטרטגית כלכלית המיקום שלו גאוני שכן בסמוך לו נמצא הכספומט (הערת המערכת: דעתנו היא שמדובר בטעות טקטית חמורה. כספומט לא מוציא כסף קטן), מאידך, מבחינה אסטרטגית שיווקית המיקום שלו מחורבן שכן הוא יושב באמצע ציר תנועה מרכזי ועטור צפירות ואי אפשר להבין איזה שיר הוא מנגן בטרומבון שלו. כן, טרומבון. שנשמע בדיוק כמו הצפירות שמסביב. אם תתקרבו מספיק, ותתייחסו לכל העניין כאל גרסת האאודיו של ציורי התלת מימד משנות ה- 90, לבטח תצליחו לזהות בסופו של דבר את המנגינה היחידה שהוא מנגן בריפיט כול היום - זהירות ספוילר! "ירושלים של זהב".

כפי שנוכחתם לדעת, רחוב דיזנגוף לבדו מאכלס שלושה נגני רחוב בשטח קטן והיד עוד נטויה. אם חשקה נפשכם במצווה, האזור מלא במשוועים לגאולה. הבעיה היא שבטח נשאר לכם כסף קטן מאוד ואי אפשר לתת לכולם. אין ברירה, חפשו את התמורה בעד האגורה. נגני רחוב רבים, מוטב להם שיימכרו את הכלי ויהפכו לקבצנים רגילים - אבל אל תעודדו אותם לעשות זאת.