פיצה מורגנה
אין לנו כוונה להסתיר מכם את האמת: משחק ההרפתקאות הישראלי "פיצה מורגנה" מאכזב מאוד. אבל אלעד קפלן מסרב לוותר, ומבקש מכם בכל זאת להמשיך ולתמוך בתעשייה המקומית

"פיצה מורגנה: מפלצות ומניפולציות ביער הקסום" הוא לכאורה החלום של כל גיימר ישראלי. הוא נוצר על ידי צוות הפיתוח Corbomite Games, שכולל חלק מהמפתחים המוכשרים בתעשייה הישראלית, ומבוסס על קומיקס של אורי פינק, יוצר ישראלי, שבקריאת יצירותיו (ובעיקר "זבנג!") העברנו שעות רבות במהלך התיכון. על פני השטח, זהו חיבור כחול-לבן איכותי, שמסוגל להעתיק את תרבות הקומיקס למדיה הדיגיטלית. חברים, מה השתבש?
אין ספק שמעורב כאן המון כישרון, אך הפרק הראשון של פיצה מורגנה הוא בכל זאת כישלון. על קצה המזלג, ג'קי היא נערה רעבה, שחוזרת הביתה ומזמינה פיצה, רק על מנת לגלות בביתה ערפדית-שליחת-פיצה בשם אבי-פוזיטיב. באופן לא מפתיע, ג'קי ואבי משוגרות חזרה לעולם טרהמגיה ומנסות להביא את הפיצה אל בעליו החוקיים. מדובר במשחק הרפתקה ליניארי, עם חידות חסרות השראה, ופרק הפתיחה מציג טעימה חיוורת, קצרה ומבלבלת של העלילה.
האם המפתחים, חובבי משחקי הרפתקה מושבעים, באמת לא יודעים מה עבר על ז'אנר משחקי ההרפתקה בעשור האחרון? האם צריך לספר להם שמלבד דיאלוגים משעשעים נדרשים מספר מרכיבי משחק מוצלחים נוספים? לא ולא, הם יודעים זאת היטב. הם גם יודעים ליצור משחקי הרפתקה מצויינים והסימנים לכך ניכרים גם כאן. אז מה יכול לגרום לאוסף כה מבטיח של כישרונות מקומיים להפיק משחק הרפתקה מיושן, מקוצץ לפרקים קצרים וחסרי ליטוש?
פיצה מורגנה הוא הפטה מורגנה, או חיזיון התעתועים, של כולנו. אנו יוצרים אשליה שקיימת תעשיית משחקים ישראלית, מפיקים כנסים, כותבים מאמרים ומקימים בתי ספר ללימוד משחקולוגיה, כשהכל ניצב על יסודות רעועים. מילת המפתח, רבותיי, היא כסף. מתגורר במחוזותינו אוסף קטן של מפתחים ישראלים, שזקוקים למעט פרוטות כדי לרכוש פת לחם. אין שום סיבה אחרת להוציא לשוק משחק הרפתקה חצי-מבושל ולקצץ אותו לפרקים קטנטנים, פשוט אין.
תשאירו את הביקורת בצד
קשה לי להעביר מילת ביקורת על פיצה מורגנה, משום שהוא ניסיון חשוב ומבורך ליצור תעשיית משחקים ישראלית. מדובר באנשים עם חזון, שמאמינים שאפשר להצליח גם כאשר התרבות המקומית מזלזלת בבידור אינטראקטיבי, מעודדת גניבת משחקים דרך הרשת, ואינה רואה חשיבות בהשקעה ציבורית וחברתית בפלטפורמות יצירתיות חדשות.
המפתחים יודעים שהמנוע הגראפי מיושן והאנימציות קטועות, אך כדי לעדכן את הפן הטכנולוגי הם זקוקים לכסף. הם גם מבינים שעלילות ליניאריות נועדו לספרים וסרטים, אך כדי להשקיע את הזמן הנדרש בפיתוח עלילה אינטראקטיבית אמיתית, הם יצטרכו חשבון בנק עם מעט יותר אשראי. הם כמובן בקיאים בכך שכיום משחק הרפתקה צריך לספק הומור משובח, דיאלוגים מבריקים וחידות מאתגרות, במינונים סבירים, על מנת להצדיק את קיומו, אך שוב... כסף!
עלילת הפיצה הקסומה מסוגלת להוות בסיס איתן למשחק ויש בה שילוב מוצלח של פנטזיה ותרבות נוער, שיכול לקרוץ לצעירים וצעירות כאחד. הבעיה העיקרית היא מחסור ביכולת ביטוי עצמי מעבר לבחירה מוגבלת של דיאלוגים מובנים מראש. במהלך המשחק ניתן לבחור בין דמותה של הנערה ג'קי לבין הערפדית אבי, אך לפחות בפרק הפתיחה לבחירה הזאת אין שום משמעות.
באחת הסצנות אבי מניחה מגש פיצה על רצפת החדר ומזהירה את ג'קי לא לגעת בו בשום פנים ואופן. אני, כמו כל גיימר מצוי, חיכיתי לרגע הראשון וניסיתי לפתוח את הקופסה. המשחק נזף בי על חוצפתי לסטות מהמסלול המוכתב מראש והחזיר אותי מיד לדרך הישר. אם אנשים רוצים ללכת תמיד בתלם, הם יכולים לקרוא את הקומיקס. משחק צריך לאפשר לכל הפחות ביטוי אישי מינימלי.
הפרק הראשון הראה שיש פוטנציאל, עכשיו צריך לבנות תשתית. הדמויות מדובבות, בין השאר, על ידי שחקנים מסדרת הטלוויזיה המשובחת בבילון 5. הסביבות מצוירות בחינניות וחלק מהדיאלוגים כתובים בשנינות רבה. אבל זה עדיין לא מספיק. כדי ליצור משחק הרפתקה מוצלח צריך יותר מאשר כוונות טובות – צריך כסף.
הפרק הראשון של פיצה מורגנה רחוק מלהיות חווית המשחק המושלמת. אף על פי כן, זו דרך טובה וראויה להשקיע את כספכם. לרוב הייתי ממליץ לא לקנות משחק שאינו עונה על הציפיות, אך הפעם יתכן כי הדבר הנכון הוא לעשות את ההיפך. ככל שיותר אנשים יקנו משחקים ישראלים, גם אם הם לא הכי-הכי, כך יתאפשר למפתחים להוכיח מה הם מסוגלים לעשות – ואז נוכל לשפוט בצורה כנה אם יש סיכוי לתעשיית משחקים ישראלית.
בעד
משחק הרפתקה כחול-לבן, שפותח על ידי זן נדיר הידוע כ"מפתחים ישראלים"
רסיסים של הומור מוצלח, שלובים בעלילה עם המון פוטנציאל
זהו רק פרק ההקדמה – הטוב ביותר עוד בדרך אלינו
נגד
משחק הרפתקה מאוד מוגבל וקצר, שנוצר בתקציב נמוך מדי
ציון
| בואו לדבר על זה בפורומים.. |



