ביטולג'וס
לונדון, פריס, סופרלנד – זה הכל שמות של מקומות שאף פעם לא נגיע אליהם. לא כי אנחנו לא יכולים, אלא כי אנחנו עצלנים. הילה ברוקמן יכולה, היא סתם לא רוצה
תמיד שמתחילה תקופה חדשה עם הרבה זמן פנוי, אני מוצאת את עצמי מכינה רשימה ענקית ומפוצצת בדברים שאני רוצה לעשות ושבסופו של דבר תגרום למצב כלכלת התרבות והביגוד העולמית להגיע לתור הזהב של המאה ה-21 ולמצב כלכלי חמור מאוד אצלי.
אז, מה הן התוכניות המפוצצות שאפשר לתכנן עד הפרטים הקטנים, לבזבז עליהן שעות ערנות מיותרות אך הן עדיין לא יתבצעו?
"בואו נטוס!"
טוב, מה הסיכויים שטיסה יכולה להתבטל? כסף, הורים (אם אתם עדיין במצב צבירה לא חוקי), תאריכים שמתאימים לכולם והכי חשוב- חברים שלא, איך לומר, זורמים עם המצב. מכל אותן אפשרויות, סיבת הביטול שהכי תבאס אתכם היא כמובן סיבת החבר. מספיק רק חבר אחר שעושה מהנסיעה סימפוזיון שלם וזה כבר מספיק להרוס את כל הכיף והרגשת ה"וואו, אנחנו גדולים, אנחנו טסים לחו"ל בלי ההורים". בסופו של דבר, יש לכל חבורה את אותו חבר מבאס ולכן יש להנמיך ציפיות עד לכדי הקו האדום של הכינרת.
"בואו נלך לסופרלנד!"
נתחיל בשכנוע ההורים לנסוע למקום בו אתם אמורים לבלות זמן איכות עם כל המשפחה, רק שעד שהם ימסרו את ה"בסדר" המיוחל אתם כבר על סף שבירת הטלוויזיה. נמשיך בערב הנסיעה שבו ההורים בודקים כל מספר דקות שהם לא שכחו כלום, שבגדי הים במקום, שיש מספיק אוכל כי "לקנות שם זה יקר! פשוט שוד לאור יום!!" (וכרטיס כניסה ב-70 ש"ח זה לא?!) ונסיים בחווית הצפיפות, הזיעה, החום והמים מלוכלכים המציפים את כל אותם מקומות מקוללים. בקיצור - יש למחוק את האירוע מלוח הקיץ, אך כאשר האירוע יגיע מעצמו, בלי הודעה או הכנה מוקדמת, אתם רשאים לראות בו גאולה או נס משמיים. במיוחד אם מצאתם פרטנר שהוא לא ההורים.
"בואו נקנה ציוד לבית הספר בזמן הפעם!"
מסתבר שחודש יולי הוא חודש שלא קיים על פי השעון הביולוגי של קוני הציוד לבית הספר. כמה פעמים במשך שתים-עשרה שנות לימודיי נתקעתי בתור עמוס לקופה, חסרת המחברות שנורא רציתי או מתוסכלת ממחסור חמור של העטים שאני אוהבת? אני חושבת שאני יכולה לומר שבכולן. אם כך, איך טעות איומה כזו חוזרת על עצמה, שנה אחרי שנה? האם לא למדנו מהניסוי המפורסם של סקינר? אם באוגוסט סובלים- נסו ביולי!
"בואו נקנה בגדים!"
אודה ואתוודה שאני חוטאת בחטא הפזרנות לעיתים ("קרובות!" אני שומעת את אמי חושבת. כן. אני טלפתית) ונוהגת להסתובב בשווקים וברחובות בחיפוש אחר בגדים, ואם לא בגדים- אז כל דבר שיראה יפה עם מה שכבר קניתי. בימי הקיץ החמים יש נטיה להיסחב אל הקניון המאוורר ("למה לשלם כסף על מזגן כשיש חינם?" אמר לי איש חכם). הפסיכולוגיה ההפוכה שהמזגן-חינם גורם לנו היא שבסופו של דבר אכן נהנינו ממזגן חינם, אך אבוי! רוב כספנו וחסכונותינו הלכו להם בלי שנרגיש אל החנויות המקסימות שיש במרחב המאוורר. אז לכל חסרי הכספים שבינינו, עשו טובה, ואל תגיעו לקניון. עדיף להשקיע בחשבון החשמל.
"בואו נלך להופעה!"
יש תופעה חדשה בקיץ 2009! אמני חו"ל נזכרו שיש איזור במזרח התיכון שנראה רעב להופעות ולכן הם מרגישים צורך להוסיף אותנו אל לו"ז ההופעות שלהם. אם הייתם יודעים לכמה הופעות ופסטיבלים רציתי ללכת הקיץ, הייתם רצים לעברי תוך כדי צרחות "לא!!" ומזכירים לי שאופס, כל הופעה עולה כמו משכורת של מנכ"ל בנק. השיטה הטובה ביותר עם אותן הופעות היא פשוט לסנן ולדעת לשמור על רציונל בריא בכל הנוגע להופעות. ומקסימום, כמה הופעות כבר לא נכנסו לתקציב שלכם? תעמדו בחוץ. מבטיחה שתתקלו בי שם יותר מפעם אחת. אפשר לשמוע גם משם.
"בואו לבקר!"
הבטחת הביקורים של החברים הרחוקים גיאוגרפית היא טעות. כל מה שאנו רוצים לעשות בחופשים זה לישון, לצאת בלילות ובעיקר לעשות עבודת דוקטורט על "איך אני יכול לראות טלוויזיה ולאכול פופקורן שנפל לי על החולצה בלי ידיים". אך כשמבטיחים ביקורי חוץ ביתיים במקומות שכוחי אל, כל העניין מונע בעצם את ההתקדמות מתלמיד שקדן לבחור עצלן. השיטה הבטוחה במקרים כאלו היא לא להבטיח ולא לתכנן תוכניות והשיטה השנייה היא פשוט להוסיף כוכבית "אולי ננסה שהוא יבוא אלי" וכך בעצם הרווחתם את החברים ועדיין שמרתם על תהליך העצלות ואף קיבלתם חמש נקודות על יוזמה להעביר את הביקור אליכם.
"בואו נקנה דברים חדשים לחדר!"
הקיץ גורם ל90% מהאוכלוסייה להיות מעצבי פנים שהפרויקט הראשון שלהם הוא החדר שלהם עצמם, אבל לצערם, רק 5% ממשים את הפוטנציאל הגלום בכרטיס האשראי של ההורים וצובעים, בונים, הורסים, נוטשים ומתעצבנים על החדר. אבל אל תדאגו מעצבים יקרים חסרי מזל, לא חייבים לעצב את החדר שלכם. לכו על עיצובים קטנים ברגעי שעמום מול המחשב. זה עדיף על הרס החדר שלכם כי תליתם את המדף עקום, החשמל הפסיק לעבוד והארון קטן מדי למקום שהוא צריך לעמוד בו.