מוות למשחקים הממכרים!
אלעד קפלן התמכר למשחקי קז'ואל צבעוניים, עבר גמילה, ויוצא לנקמה. אם יש במשחק שלכם יותר מארבעה צבעים – מומלץ להתרחק
פסקה חדשה
בשבוע האחרון אני צורך מינון יתר של המשחק האחרון של PopCap – צמחים נגד זומבים. אני כבר יודע לשנן בעל פה בדיוק כמה פסיעות צריך לצעוד הזומבי הממוצע לפני שהפיטריה פולטת הבועות מביסה אותו ועוקרת את ראשו; כשאני עובר ליד דוכן אבטיחים אני תוהה כמה מהם אאלץ לרכוש על מנת להדוף זומבי סבא עם עיתון; וכבר שתלתי מספר חמניות בגינה על מנת שאחזיק ברשותי מספיק אנרגיית שמש במקרה שמייקל ג'קסון יקום לתחיה יחד עם צבא של זומבים מרקדים. הבעיה היא שלאחר שעות משחק רבות הגעתי לתובנה שבין אם אתה צמח ובין אם אתה זומבי – אין לך מוח מתפקד.
מנסים להפסיק
כן, אמא צודקת, אני מבזבז את הזמן. למרבה המזל, היא לא יודעת שיש בסביבתי הקרובה מקרי התמכרות קשים עוד יותר. חברתי היקרה התמכרה ל-Peggle, מה שמקשה מאוד על הסיכויים לפתור את ההתמכרות שלי. ניסיתי לשכנע אותה להפסיק, ללכת למכון גמילה, לנתק את המחשב מהחשמל או לעשות משהו מועיל כמו להתנדב למשמר אזרחי, לצאת לטיול בצפון או לספור כמה גרגירי מלח נשארו במלחיה - ועל אף שניכר בעיניה שהרעיונות קסמו לה מאוד, התגובה היחידה לה זכיתי הייתה צלילי "בוינג, בוינג, בוינג, דה, דה, דה!!!", שבקעו מהרמקולים של המחשב. אגב, גם אמא שלה צודקת, היא מבזבזת את הזמן.
שבוע שעבר, בארוחת ערב, ניסיתי לשכנע אותה כי צריך לשים סוף להתמכרות שלנו. התחייבנו לא לשחק באף משחק של PopCap למשך יום שלם. היום למחרת היה קשה במיוחד. זה התחיל ברעידות בידיים והמשיך בכאבי ראש עזים. רק לא להשבר, מלמלתי לעצמי שוב ושוב. לבסוף, בשעות הצהריים המוקדמות, נכנסתי לנענע משחקים ופתחתי את משחק הבאבלס הראשון שנקרה בדרכי.
כעבור שלוש שעות שמעתי דפיקה בדלת. בקושי רב תלשתי את עצמי מהכיסא וגררתי את רגליי לפתח הבית. מולי עמדו מספר כדורים אדומים, ורודים וכחולים. "אני כבר לא יכולה לשחק עוד ספיידר סוליטר! אני משתגעת!!!". שפשפתי את עיני וראיתי את חברתי לבושה בחולצת העיגולים הצבעונית שרכשה במכירת חיסול (של כל הכסף שנשאר לי בארנק) לפני שבועיים. המצב קשה. קשה מאוד.
משחק ממכר זה לא משחק טוב
המסקנה חד משמעית: אין שום דבר טוב במשחקים צבעוניים וממכרים. לכנות אותם 'בידור אינטראקטיבי' זה ממש בושה לתעשיית המשחקים. אין שום דבר אינטראקטיבי בלשתול צמח, שיעילותו מול זומבי מסוים הוגדרה מראש. זה כמו לשחק אבן-נייר-ומספריים עם עצמך.
צלילים מלהיבים, כדורים צבעוניים ודמויות חמודות זה מאוד נחמד, אבל לא בהכרח מתכון למשחק טוב. במקום ליצור משחקים עם חופש פעולה ויכולת בחירה, מיליוני דולרים מושקעים בליצור חוויות רדודות וחסרות מעוף, שכל מטרתן לשכנע את השחקן שהוא עושה משהו, כשבפועל הוא לא עושה כלום. למרבה הצער, אלה גם המשחקים עם הרווחים הכי גדולים!
בזמן שצפיתי בכדורים של Peggle קופצים מצד לצד יכלתי לכתוב דוקטורט (כנראה בפיזיקה של כדורים קופצים). כמו ילד בגן, אני משכנע את עצמי כל פעם מחדש שאני יודע לאן קופץ הכדור ומתלהב כאשר אני זוכה לניקוד גבוה במיוחד. אין ספק שכישורי ה-Peggle שלי קרובים לשלמות ושיש לכל כדור שאני מקפיץ השגחה עליונה, אך אם נודה על האמת, השליטה שלי על המתרחש מוגבלת למדי. אתם יודעים מה? אני אפילו מוכן להודות שלהצליח לרוקן את המסך בחמישה משחקי באבלס רצופים לא באמת עושה אותי בן אדם טוב יותר!
אני החלטתי לשים סוף להתמכרות. משחקי קז'ואל צבעוניים הם עלבון לתעשיית המשחקים ולאינטליגנציה האנושית. משחק ממכר הוא לא בהכרח משחק טוב וזה שאני יכול לשחק במשהו עשרות שעות מבלי להשתעמם לא בהכרח אומר שאני נהנה. צאו לקנות משחקים אמיתיים, שדורשים מכם לעשות משהו: לחשוב, להשפיע, לפעול. תנו ל-PopCap לסחוט את כספם מזומבים חסרי מוח אחרים.