תמותו, בכיף

ונפתח בכמה מספרים שבטח לא יעניינו אותך: 6, 25, 400. לפני שאתם רצים למלא אותו בלוטו, אולי כדי שתשמעו את ההמשך: 6 הרוגים ביום, 25 פצועים קשה בחודש, 400 הרוגים בשנה. אם קשה לכם עם המתמטיקה, בואו נעשה תרגיל קצר בדמיון מודרך: מחר אתה קם בבוקר ומגלה ש-3 חברים מהחבר'ה שלך נהרגו. כשתחזור ללימודים תגלה שכל יב'5 מפוזרים בבתי חולים ועלמין ברחבי הארץ, ועד סוף השנה, יהיה לך כבר ניסיון של 4 לוויות במשפחה. אז.. מי זה יהיה אתה חושב? הדוד שאתה לא סובל או אח שלך?

טוב, יכול להיות שקצת הגזמתי. אני מציגה את הדברים בבוטות, ואנשים שקוראים את זה יכולים לפתח אנטי ולעשות דווקא, כי אין דבר יותר מעצבן מנידנודים של "אוי, תפסיקו כבר למות בתאונות דרכים", "אוי, הילדים של היום פשוט לא יודעים לנהוג", והפרסומות האלה ברדיו? חפירה בריבוע. הכי מעודד לשבור את ההגה לתוך העמוד הקרוב, רק כדי לא לשמוע את הנידנודים.

אבל ההבדל הוא שאני לא מתכוונת לנדנד לכם בעניין. לא, זאת לא כתבת "זהירות בדרכים". ביננו - אם התפגרות על הכביש עושה לכם את זה, ממניעים פסיכולוגים שונים ומשונים - אז לכו על זה. תמותו בכיף. גם ככה לא תרמתם לעולם שום דבר, חוץ מלמשוך כסף מההורים שלכם ולזבל את הגינה הציבורית שישבתם בה בלילה. מבטיחה לכם שלא תחסרו. כאילו כן, יהיו כמה חברים שיזילו דמעה והמשפחה תהיה שבורה והכול, אבל ביננו - אתם לא קיימים מספיק זמן בעולם הזה כדי להיחרט לאנשים בזיכרון לנצח. החבר'ה מהלימודים יגדלו ויעשו צבא ותל אביב ומשפחה וילדים, ולא יזכרו שכשהם היו קטנים היה להם איזה חבר שמת בתאונת דרכים.. בטח היה שיכור או משהו. נו, איך קראו לו?

כן, זו האמת חברים. תאונות דרכים אמנם מקבלות כותרות יפות בעיתון (כבר יש לכם תמונה מחמיאה ועדכנית?), אבל התהילה שלהן זמנית רק עד התאונה הבאה. וכמה תאונות יש בשבוע? מצטערים חבר, פה זה לא כוכב נולד. אין חצי גמר. נדרסת-נגמרת, הבא בתור.

צודקים, החיים באמת מסריחים
אני דווקא מבינה את כל הילדים האלה שטסים על הכביש. הם נורא מסכנים עם כל הנטל הזה שהם סוחבים איתם. בגרויות, בנים, הורים, בלבלות... אין ספק שמדובר בבעיות קשות מאוד, והדרך היחידה לטפל בהם היא למות. ועדיף מוות הירואי כזה, שעושה פקק של שעה כולל סקרנים בכיוון השני. מוות מרשים כזה, ששולח את אנשי זק"א לחפש את הראש שלך בתעלה. אתם יודעים - משהו שישאיר חותם על המשפחה והחברים שלך כשהם שומעים את זה. דמיינו את הפנים שלהם כשהם מקבלים את הבשורה. מרגש נכון?

מה שהכי מצחיק אותי בכל הילדים האלו שמשתוללים עם הרכב, זה שהם באמת חושבים ש"נו, מה יקרה, מקסימום נמות". כן.. ועל זה נאמר: פחחח. במקרה הכי טוב אכן תמותו, אם יהיה לכם מזל. אם יהיה לכם קצת פחות מזל, תישארו תקועים בכסא גלגלים או עם פרוטזות עד סוף חייכם. ואם לא יהיה לכם מזל בכלל, אז במקום ללכת להלוויה שלכם, ההורים שלכם יצטרכו להחליף לכם חיתולים ולנגב לכם את הריר. ואל תחשבו שחברים שלכם יקפצו מידי פעם להגיד שלום ולהחליף בלונים. החור בראש שלכם קצת מגעיל אותם, אתם מבינים. זה לא ממש מתחשב מצידכם.

אח, אם רק הייתם מתים וזהו, כל הבלאגן הזה היה נחסך. אבל חבר'ה, כשאתם עושים את זה, רק תשתדלו בבקשה להתנגש בעמוד או גדר כדי לא לפגוע באף אחד. תודה.