ג'וני החתול

רוב חיי גדלתי בחברת חתולים. זה התחיל ביום בהיר אחד, הייתי בת 5, ישבתי עם סבתי ז"ל במרפסת וקראנו יחד בעיתון רוסי (פעם התעקשו ללמד אותי רוסית כדי שלא אשכח, היום הם כבר ויתרו). בעיתון נתקלנו באסופת תמונות של חתלתולים חמדמדים וסבתא, סתם בשביל הפנטזיה, שאלה איזה מהחתולים הייתי רוצה שיהיה לי. הצבעתי על אחד מהם ולאחר מספר דקות נכנס בדלת אחי הבכור עם חתלתולה פצפונת ביד. מיותר לציין שזה כלל לא היה מתוכנן.

אבל הייתה פעם אחת, שגרמה ללב שלי לדפוק כמו שעון שוויצרי. כזה שממהר בעשרים דקות.
ישבתי באחד הלילות בחדרי ובכיתי, כמו כל נקבה בגיל הזה, כששמעתי שריטות על הדלת. קמתי לפתוח וזה היה ג'וני.
בדרך כלל הוא פשוט עף דרך החדר ישר לחלון ויוצא לטייל, אבל הפעם הוא נראה קצת המום. השארתי את הדלת פתוחה וחזרתי לבכות על הכסא.
ג'וני בא והתיישב על הברכיים שלי, חשבתי שהוא מאוד חמוד, ליטפתי אותו והבכי קצת פחת.
אבל הרגשות היו עזים מדי ופרצתי שוב בנהיות, ג'וני הסתכל עלי מלמטה ודחף את אפו לבטן שלי, כאילו רוצה לנחם. שוב עצרתי, נרגעתי קצת.
אך הניחומים לא החזיקו זמן רב והתחלתי שוב לבכות. הפעם ג'וני קם על רגליו האחוריות ושם את הקדמיות שלו על הכתפיים שלי, כך שגובה עיניו היה בגובה עיניי, קירב את ראשו לראשי והסתכל ישר דרכי במבט כל כך חזק.  אין לי דרך להסביר את זה אבל הרגשתי שהוא מדבר אלי ומיד הפסקתי לדמוע.
לא אשקר, זה היה די מפחיד.