The Conduit
סוף-סוף: FPS אמיתי ל-Wii, עם גרפיקה סבירה לגמרי – וממשק שליטה כמעט מושלם. חבל שהקמפיין לשחקן יחיד קצת מפוספס
החל מהיום שבו נחשפה לראשונה, הפגינה ה-Wii של נינטנדו פוטנציאל רב בז'אנר שנחשב מעט בעייתי לקונסולות – פעולה מגוף ראשון. גם אחרי להיטים כמו Halo או Modern Warfare, עדיין לא השתכנעו כל הגיימרים שה"גיימפדים" הרגילים באמת מהווים תחליף ראוי למקלדת ולעכבר. על פניו, ה-Wii יכולה להתגבר על הבעיה הזו בקלות יתרה: ה-WiiMote משחזר בדייקנות את ביצועיו של העכבר, והנונצ'ק בהחלט מדויק ונוח מספיק לשליטה בתנועה ובחילופי כלי הנשק.
ובכל זאת, משום מה מעט מאוד חברות באמת החליטו לנסות ולנצל את התכונות הללו. נינטנדו עצמה הוציאה את Metroid Prime 3, משחק משובח, אך כזה שאיננו עונה בדיוק להגדרה המקובלת של "פעולה מגוף ראשון". הדוגמה הנוספת היחידה שאני מצליחה לחשוב עליה היא זו של Red Steel האיום ונורא מבית Ubisoft, שעשה פרודיה אחת גדולה ומיותרת מסיפורי היאקוזה.
לחלל הריק הזה מנסה להיכנס החברה היפנית סגה, שבהחלט מרשה לעצמה להעז יותר מהאחרות בכל הנוגע למשחקי Wii למבוגרים. בשיתוף פעולה עם High Voltage Software, שהתמחתה עד כה בעיקר בהמרות משחקים בין קונסולות שונות וזהו כנראה הפרויקט המשמעותי ביותר בתולדותיה, מגיע אלינו המשחק שאולי ייזכר לעוד שנים כ-FPS האמיתי הראשון ל-Wii.
הפוטנציאל מתגשם
אם יש דבר אחד שאותו מצליח The Conduit לעשות ללא כל רבב, הרי שמדובר בהוכחה שהפוטנציאל הגלום בקונסולת ה-Wii, עליו דובר בפסקת הפתיחה, איננו הזיה – אלא באמת ובתמים פתרון משכנע. The Conduit התברך, לטעמי, בממשק השליטה המוצלח ביותר שאי-פעם פותח עבור משחק פעולה לקונסולות. סוף-סוף התנועה בתוך סביבה תלת-מימדית והפגיעה מרחוק ביריבים הופכת טבע שני, ולא רק אלתור שאפשר איכשהו לחיות איתו.
כצפוי, ה-WiiMote משמש לכיוון וירי בכלי הנשק (וגם לטעינתם הזריזה בתחמושת), בעוד שהנונצ'ק שולט בכיוון התנועה, בקפיצה ובהתכופפות. בקרבות מטווח אפס מניפים את ה-WiiMote בתנועה חדה קדימה כדי להפעיל מתקפת Melee, בעוד שהנפת הנונצ'ק תשליך רימון (רסס או קרינה רדיואקטיבית, לבחירתכם).
כל כפתור וכפתור ניתן להתאמה אישית דרך מערכת תפריטים עשירה, ואפשר אפילו להשפיע על רגישות חיישני התנועה, אופי פעולתה של הכוונת ועוד ועוד. בסופו של דבר, אחרי כמה דקות של ניסוי וטעייה ועוד כמה דקות של כיוונונים קטנים, יהפוך הממשק של The Conduit לשקוף לחלוטין, בדיוק כמו שהוא צריך להיות. יהיה לכם קשה להתרגל אחר כך בחזרה לגיימפד של אקס-בוקס 360 או פלייסטיישן 3.
הישג נוסף שעליו יכולים בסגה ו-High Voltage לסמן ווי גדול הוא עניין הגרפיקה. זהו לא בדיוק סוג גדול שמשחקי ה-Wii סובלים לעתים קרובות מגימור טכני מכפיר, ברמה שמביישת אפילו את החומרה המיושנת עליה הקונסולה מבוססת. ברור היה מהרגע הראשון שה-Wii מסוגלת להרבה יותר מזה, ו-The Conduit עומד במשימה. כמובן שלא יהיה הוגן להשוות אותו למשחקי הפעולה המושקעים שבקונסולות המתחרות, אך לכל הפחות מצליח הכותר הזה להראות סביר לגמרי, ולפעמים אפילו מרשים. השלבים אינם "סובלים" מעודף פירוט, אך לפחות אפשר להבדיל בין מגוון של סביבות שונות ומקוריות, והיריבים התוקפים אתכם מפורטים דיו בכדי להפחיד מפעם לפעם בתכונותיהם החייזריות.
קמפיין מיושן, מולטיפלייר מצוין
חייזרים אמרנו? ובכן כן – קמפיין העלילה המרכזי של The Conduit סובב סביב פלישת חייזרים אל כדור הארץ, וקונספירציה משונה של גופים ממשלתיים מסתוריים. הסיפור מועבר בעיקר דרך דיאלוגים טקסטואליים ארוכים ומשעממים, וכמה הקלטות אודיו הפזורות ברחבי השלבים – מחווה לביושוק שלא ממש עובדת. הכל צפוי מראש, וקשה לי להאמין כי אלו מכם שיתמידו בהרפתקה יטרחו להתעניין בהתרחשויות העלילתיות מעבר לדקות הראשונות.
לקמפיין עצמו מתאים יותר מכל התיאור "מיושן". חישבו על ז'אנר הפעולה מגוף-ראשון בימים שלפני Half-Life, ותבינו פחות או יותר כיצד מורכבים השלבים של The Conduit. נעים מחדר לחדר, מחסלים חייזרים וחיילים, מאתרים מפתחות שפותחים דלתות למסדרונות – המובילים אתכם לחדרים הבאים.
כך זה נמשך ונמשך, כאשר משלב לשלב רמת הקושי גובהת והשחקן נדרש לתגובות מהירות יותר ויותר. The Conduit שומר על קצב רצחני, שכן החייזרים מסוגלים לצוץ שוב ושוב עד שתחסלו שערים בין-מימדיים או מדגרות בהן הם מושרצים, אך לא בטוח שהאתגר יחזיק אתכם צמודים למסך. כאן נפתח פער של ממש בין המשחק הזה ובין מתחריו המודרניים יותר בקונסולות האחרות.
מצב המולטיפלייר מציל את המצב. ל-The Conduit יש לא פחות מ-13 סגנונות משחק שונים, בהם יכולים לשחק בו-זמנית עד 12 שחקנים. המפתחים לא פסחו, כמובן, על Deathmatch ו-Team Deathmatch סטנדרטיים, אך חשבו גם על כמה רעיונות מקוריים יותר: ב-Bounty Hunter משימתכם היא לחסל שחקן אחד ספציפי במפה, Team Reaper זהה למצב הקודם – אך משחקים בקבוצות, וב-Shared Stock מאגר החיים של הקבוצה משותף, וכל חבר שנהרג מוריד לכולם את סך ה-Respawns העומד לרשותם. The Conduit הוא גם משחק ה-Wii הראשון פרט ל-Animal Crossing התומך באביזר ה-Wii Speak ומאפשר לשחקנים לשוחח זה עם זה בקולם.
קרובים ליעד
The Conduit הוא, אם כן, משחק פעולה המתהדר בממשק כמעט מושלם, גרפיקה סבירה לחלוטין, ומגוון רחב של מצבי משחק מרובי-משתתפים מהנים. הקמפיין לשחקן יחיד הוא הפספוס המשמעותי ביותר, אך כולי תקווה כי מרגע שנתקבעו היסודות הטכניים ליצירתו של FPS איכותי ל-Wii, זה רק עניין של זמן עד ש-High Voltage Software – או חברה אחרת שתפיק את הלקחים – תוציא תחת ידה כותר פעולה מוצלח עוד יותר שיקרוץ לכל הקהלים.
בינתיים מדובר בחוויה חד-פעמית עבור אלו שאינם מתעניינים בקרבות מולטיפלייר (ומכאן מתאימה להשכרה או החלפה בלבד), למרות שאין לי ספק כי רבים ממעריצי נינטנדו ירכשו את The Conduit רק כדי להוכיח נקודה: ה-Wii נולדה למשחקי פעולה מגוף-ראשון. אנחנו כבר קרובים ליעד. עוד קצת השקעה, ואולי ב-Conduit 2 כבר נזכה ליהנות ממשחק פעולה שיוכל להתחרות ראש בראש עם Halo או Killzone, לא בזכות מנוע גרפי מדהים, אלא בזכות ממשק טבעי ונוח שהגיימפד פשוט לא מסוגל להציע לו אלטרנטיבה ראויה.
יתרונות
ממשק שליטה כמעט מושלם – סוף סוף תחליף ראוי לעכבר ולמקלדת
הגרפיקה מפתיעה לטובה
מגוון מצבי משחקים מהנים לקרבות מרובי-משתתפים
חסרונות
הקמפיין לשחקן יחיד נאמן לסטנדרטים של תחילת שנות ה-90 – מיושן ומשעמם
ציון
| בואו לדבר על זה בפורומים.. פורום נינטנדו פורום פעולה |