מייקל מת לבד

אני לא זוכרת את אותו רגע ספציפי שבו הבנתי שג'קסון הוא חלק ממני, כי אני בטוחה שזה תמיד היה שם, מאז שנולדתי. אבל כנראה שככה זה כשבמקום "עוגה עוגה" רוקדים איתך את "בילי ג'ין" בפול ווליום, ובמקום DVD של פרפר נחמד קיבלתי את פינק פלויד.

והיום, כשפתחתי את האינטרנט וראיתי באותיות גדולות, עבות ושחורות, לא הצלחתי לנשום לשנייה. גם בגלל המוות המפתיע, שלא הייתי מוכנה אליו, אלא גם בגלל התקשורת שרמסה אותו במשך כל השנים ועכשיו תרים את ראשה, תודה כי הייתה לא בסדר, ותהפוך את מייקל ג'קסון לקדוש מעונה.

אי אפשר להאשים את מייקל ג'קסון בכל מה שעבר עליו, במיוחד בשנים האחרונות. כל תזוזה שלו תועדה וקיבלה הערות משמיצות- אותו אדם שעד סוף שנות ה-90 היה הכוכב הבלתי מעורער של הפופ, המלך. כל מילה או משפט שיצאו לו מהפה, בין אם הן היו שקר או אמת - התפרש כזיוף מוחלט, הוא נסע עד מרוקו ולא הצליח להדוף את הרכילות אפילו שם.

אז לכל אותם אנשים שעד היום היו נגד מלך הפופ, אנא, עשו לי טובה אישית, אל תגידו משפטים של "מגיע לו", כי אף אחד לא היה רוצה שיגידו את זה עליו, ויותר חמור- אל תהיו המעריצים מספר אחת שלו בין לילה, כי לכל אותם אנשים שבאמת אהבו אותו ולא עזבו, זה כואב.