ספרים לפי הקילו
שבוע הספר הפך להיות חג ישראלי משונה שמכריח אותנו לקנות המון ספרים שלעולם לא נספיק לקרוא. בשביל מה זה טוב, בעצם?
צריך להודות באמת - אנחנו מדינה מצחיקה. בלי קשר לעובדה שחרא פה - אנחנו, בתור אנשים - מצחיקים נורא, עם כל אותם המנהגים המוזרים שצמחו לנו במדינה עם השנים. אנחנו משחקים מטקות. אנחנו נהגים זוועתיים, וכל שנה, בחודש יוני - אנחנו חוגגים את חג הספר.
מהו חג הספר הזה? באופן אישי, אני מוצאת שחג הספר הוא חג מלחיץ כמעט כמו פסח. תחשבו על זה - יש לנו שבוע אחד בלבד (!) לקנות את כל הספרים שאנחנו צריכים לקרוא עד החג הבא. כמובן שהמקבילה הפסחית היא לשרוד שבועיים בלי לחם, אבל הבנתם את הרעיון. בכל פינה מציפים אותנו בהמלצות לספרים, רבי מכר או אנדרדוגים או כאלה שהם חובה בכל בית גם אם אתם לא מתכוונים לקרוא אותם. יש גם המון מבצעים מהממים שמסבכים את העניין אפילו יותר. 5 ספרים במאה שקלים - לא תקנה? וספר שני ב-40% וספר שלישי חינם, זה לא מפתה? אז מה אם שלושת הספרים שאתה באמת רוצה לקנות כבר חצי שנה, מפוזרים בין הדוכנים השונים ואין סיכוי לגייס להם מבצע משותף. בשבוע הספר לא עושים חשבון. יש מצוות קנייה ואנחנו יהודים טובים - קודם נעשה, אחר כך נקרא. שמים עותק בשירותים ועותק לרכבת ועותק ליד המיטה ובעזרת השם - לפחות את אחד מהם נסיים עד סוף השנה.
שיהיה ברור - אני מאוד אוהבת ספרים. אני נושמת אותם מגיל 0 ואוגרת רבים מהם בקפדנות. אבל מאז כיתה ח' לא קניתי ספר דווקא בשבוע הספר (וגם, זו היתה חוברת ב-15 שקל שנקראה "199 עצות לחתול"). ספר זה לא מצות. אי אפשר לקנות סטוק לשנה בידיעה ש"זה הכול אותו טעם". ספר צריך לבוא לפי המצב רוח. בין אם זו שיחה אישית עם חברה שהעלתה איזו המלצה, או מישהו ברכבת שהחזיק כריכה מעניינת, או משהו בטלוויזיה. וברגע שאתה יודע שזה ספר שאתה צריך לקרוא, כל מה שנשאר לך לעשות זה לקפוץ לאיזו חנות יד שנייה, או לחנות המשפחתית ההיא מעבר לפינה, או לגלח לחברים על המדף (מה, אני אחזיר, נשבעת!) אה, וגם יש את המקום ההוא, נו איך קוראים לו...אולם גדול כזה עם מדפים. איפה שמכונת הצילום נו.. שייסה, ברח לי.
ויש לי גם סוד לפני סיום - עבדתי פעם בשבוע הספר. עבודה נחשקת ביותר עבור תולעת ספרים כמוני, או לפחות כך חשבתי, עד שגיליתי שמדובר במשכורת מינימום עבור 9 שעות של עמידה על הרגליים בחום.
בכל מקרה, באותו זמן למדתי לקח חשוב שליווה אותי שנים ארוכות אחרי, והוא - שבשבוע הספר אין זמן לקנות ספרים בכלל. צריך קודם לדפוק סיבוב דאווין ולבדוק מה יש בכל דוכן ודוכן. אחר כך עוצרים לקשקש עם חברים טובים שלא פגשנו מאז יום כיפור בכיכר וקונים קרפ נוטלה ובננה. או תירס חם. או חותמים על מנוי לידיעות. אחר כך חוזרים לדוכנים אבל כבר נהיה מאוחר, אז קונים ספר בישול זול, ספר ילדים יקר וכל מיני ספרים לא ברורים בדוכן של 5 ב-100. העיקר נהנינו? נהנינו. נחזור גם בשנה הבאה? ועוד איך. ומה למדנו מכל הסיפור הזה? כנראה, שאני אצטרך להתפטר כדי להספיק לקרוא את מה שקניתי. נקווה שזה יהיה שווה את זה.