Demigod

מבקרי המשחקים בישראל מתמודדים לעתים מול דילמה קשה: הם מקבלים את המשחק בהתאם להשקה המקומית המעט מאוחרת שמתבצעת בהתאם לתאריך האירופאי, ולכן עומדת להם הזכות הנדירה להתייחס למשחק שעבר השקה מטלטלת, ולראות אותו בצורה מפוייסת יותר (במידה והתגבר על קשיי ההשקה). האם ביקורת למשחק צריכה להתחשב בהשקה האמריקאית שלו, או לתאר את מצבו כעת?

התשובה לשאלה מורכבת, וגוררת אינספור דיונים תיאורטיים (האם יש צורך לבקר משחק לאחר טלאי ששינה אותו מקצה לקצה?). ברשותכם, נוותר על הדיון, ונפנה ישירות ל-Demigod שלכבודו התכנסנו.

יצירתו האחרונה של כריס טיילור

אם אתם זוכרים (ואם לא אז אפשר לקרוא כאן) חיכיתי בציפיה דרוכה לשחרורו של Demigod. מעבר לעובדה שמדובר ביצירתו האחרונה של כריס טיילור, אני חובב של RTS טקטי, וגם של משחקים ב"דיאבלו סטייל" (בניית דמות המתקדמת ברמות לפי צבירת נסיון, תוך כדי מחיצת מספר בלתי נתפס של אויבים). אם נוסיף את התמונות המרהיבות והשימוש חלקי במנוע של Supreme Commander, הייתה לי כל סיבה לצפות בכיליון עיניים למשחק.

אך, כמו שאומרים, ציפיות יש בעיקר על כריות. Demigod הוא משחק תפקידים ואסטרטגיה שברובו מיועד להיות מרובה-משתתפים, ומאפשר קרבות בתוך זירות קבועות. אתם משחקים בתור אחד מהאלים הזוטרים, במטרה לכבוש מקום של קבע בפנתיאון האלים בתחרות על משרה פנויה.

ישנם שמונה תת-אלים שונים, המתחלקים בין שני סוגים עיקריים: הרוצחים, שהם יותר עצמאיים בשטח והמשחק בהם מזכיר סוג של דיאבלו למתקדמים, והגנרלים, שמנווטים את הכוחות ותומכים בהם בדרך לניצחון (קצת מזכיר את המפקדים ב-Total Annihilation, שמגבירים את כוחן של היחידות סביבן). התת-אלים צוברים נסיון וכך משדרגים את יכולותיהם בבחירה מעץ יכולות וקסמים. במקביל ישנה חנות חפצים שמאפשרת עוד סוג מסוים של שדרוגים. למי שזה נשמע מוכר, מדובר בהחלט בפיתוח השואב לא מעט רעיונות מהמוד DOTA עבור Warcrarft 3, אחד המודים המשוחקים אי פעם בהיסטוריה ה-RTS-ית.

לא מתאים לשחקן יחיד

אז זו מהות המשחק. נשמע מבטיח, לא? אבל מקיים קצת פחות. נתחיל בשלבים לשחקן יחיד: אין סיפור, אין קמפיין. גורנישט מיט גורנישט. אפשר להתייחס אליהם כאל זירת אימונים, סוג של Tutorial פשוט. גם זה בקושי, כי לא ממש מסבירים במהלך השלבים הללו כלום.

אמנם האינטליגנציה המלאכותית משובחת ומתאגרת ואפשר להעביר לא מעט שעות בקרבות נגדה, אך מספר מצבי המשחק השונים לשחקן יחיד מוגבל להפליא: קרבות בודדים, טורניר על כמה מפות – וזהו פחות או יותר.

העובדה שאין סיפור אינה מטרידה במיוחד כי לפעמים הסיפור במשחקי אסטרטגיה הוא כל-כך סתמי ובנאלי שאפשר לחיות גם בלעדיו, אבל בהחלט היה כאן מקום לשלבי הדרכה מסודרים במיוחד לאור העובדה שהשליטה אינה לגמרי טריוויאלית.

הקריסה נבלמה

אבל כבר אמרנו שכל זה הוא רק הכנה לקרבות מרובי-המשתתפים, וכאן הדברים באמת מתחילים להסתבך. ההשקה של המשחק לפני כחודש ושבוע הייתה קטסטרופלית. אנשים רצו וקנו את המשחק (בחנויות או דרך שירות Impulse המתחרה ב-Steam), אבל על השרתים הייתה הסתערות בסדר גודל של 10 שחקנים על כל עותק שנמכר. זהו אחוז פירטיות בלתי נתפס. אז נכון שלמשחק לא יצא דמו מסודר באותה עת, והחברה החליטה בצעד נדיר ומבורך לשחרר את המשחק ללא הגנות - אבל זה לא מצדיק את ההתנפלות.

קוד הרשת קרס, והשרתים היו זמינים כמו מוקדי השירות של ספקיות אינטרנט בישראל. זה מנע גם מהלקוחות המשלמים הלשחק במשחק שעיקרו מתרחש ברשת. על רקע זה נחבט Demigod באתרי משחקים רבים וקיבל ציונים לא גבוהים בביקורות הראשונות.

לאורך הזמן שוחררו שני טלאים ששיפרו לעין ערוך את המצב. אנחנו בחרנו להתייחס ל-Demigod במצבו הנוכחי, היות והוא יוצא להפצה בארץ ממש בימים אלה. להערכתנו, היות והמשחק מופץ רשמית בארץ כעת, יהיה זה הוגן לבקר את מצבו הנוכחי בכדי לשקף זאת לקוראינו שירכשו את המשחק בגרסתו המקומית (או ב-Impulse).

נכון לרגע זה, ההתחברות לשרתים איטית ומצריכה המתנה לא קצרה, אך למרבה השמחה – התוצאה אכן שווה את זה. השלבים לשחקן יחיד יכינו אתכם באופן כללי לקרבות מרובי-המשתתפים, אבל את הדקויות אתה מגלה על בשרך פעם אחר פעם כשמישהו בועט את ישבנך הענוג. עקומת הלימוד אינה פשוטה, אבל עדיין שווה את ההשקעה.

מלא באקשן

בסך הכל תמצאו ב-Demigod שמונה מפות, כמות קטנה יחסית למשחק כה יפה ומושקע. אין לנו ספק שמפות נוספות ישחוררו לאורך זמן, אבל כרגע זה קצת מגביל את המשחקיות. ללא קשר למספרן, המפות מרהיבות, והטקטיקות הנדרשות על מנת לנצח בהן מגוונות למדי. המשחק עושה מאמץ (ואף מצליח) לאזן את הכוחות, ותומך בצד החלש ע"י הוספת תת-אלים או פשוט סיוע כך שגם מתמודד טוב בהרבה על הנייר צריך לעבוד קשה בכדי לנצח.

Demigod נראה מצוין, מצויד בזום האימתני שלמדנו לאהוב כל-כך ב-Supreme Commander. המפתחים השקיעו רבות במשחק כך שירוץ גם על מחשבים חלשים יותר, ואכן הצלחתי להריץ את Demigod אפילו על הלפטופ שלי. לפעמים המשחק כל-כך יפה שאפשר לשכוח מאתגרי הפיקוד ופשוט לצפות בחיילים מתנגשים זה בזה, תוך אפקטים מרהיבים של כישופים וקסמים. גם האפקטים הקוליים מוצלחים מאוד, ומוזיקת הרגע מושקעת ומשובחת אם כי נבלעת לעתים בתוך ההמולה.

בתור משחק אסטרטגיה בזמן-אמת, Demigod מעניק תחושה של אקשן ותזזיתיות. בהתחלה יש עומס רב על השחקן וקשה לשלוט על כל הדברים שקורים, אבל כשעקומת הלימוד מתיישרת המשחק הופך נוח ופשוט יותר. ההתמקדות היא בעיקר על דמויות התת-אל, היות ואין בניית בסיסים ואין יכולת לשלוט על היחידות אשר למרותכם. הטקטיקה המוצלחת ביותר ברוב המקרים היא פשוט להביא את הדמות שלכם למקום בו היא תעניק לכם התמיכה המקסימלית – וזו כבר חוויה שונה לגמרי מכל RTS.

אסטרגיה אחרת

Demigod הוא בהחלט משחק שונה ומקורי, שנראה לפעמים כמו כותר אסטרטגיה בזמן-אמת, לפעמים כמו חיקוי של דיאבלו, אבל למען האמת לא מרגיש כמו אף אחד מהם. עם גרפיקה מרהיבה, משחקיות מושכת ותזזיתית והרבה גיוון בקרבות, בהחלט תמצאו פה הרבה במה לנעוץ שיניים. מאידך, קשה להתרגל לממשק ולהכנס לעניינים, אין הרבה מפות או סוגי יחידות, ובעיות החיבור לשרתים עדיין לא נפתרו לגמרי. נציין שוב שכמעט כל הכיף מרוכז בקרבות מרובי המשתתפים והשלבים לשחקן יחיד הם ממש לא סיבה לקנות את המשחק בפני עצמם, אך בכל זאת נדמה לי עתה כי החבילה בהחלט שווה את המחיר.

יתרונות
משחקיות עמוקה
גרפיקה מרהיבה (גם לחומרה בינונית)
מגוון גדול של יחידות

חסרונות
מעט מדי מפות
בעיות התחברות לשרתים (עדיין)
אין שלבי הדרכה
השלבים לשחקן יחיד הם בקושי אימון לקרבות מרובי-המשתתפים

ציון 83

בואו לדבר על זה בפורומים.. פורום אסטרטגיה פורום Hack & Slash