דופקים את החילונים

בשבוע שעבר פורסם שסגן שר הבריאות, הרב יעקב ליצמן, ביקש לשנות את שמה של שפעת החזירים לשפעת מקסיקו, משום שהמילה "חזירים" היא מילה טמאה שעלולה לפגוע ברגשות הדתיים. יש לדתיים הרבה רגשות שאסור לפגוע בהם, אבל מה עם החילוניים? לנו אין רגשות? לי באופן אישי השם ליצמן עושה לא טוב. זה נשמע לי כמו משהו שהתקלקל לי במקרר לפני חודשיים, ולכן אני מבקש לשנות את שמו של סגן שר הבריאות מהרב ליצמן לרב החשוך והפרימיטיבי. תודה.

בכלל, המושג הזה "רגשות הדתיים" הפך להיות ביטוי זול שמנוצל ע"י הדתיים כדי למנוע מדברים נורמליים ונאורים להתקיים כסדרם: יצא סרט חדש ובפוסטר שלו השחקנית לובשת גופייה? מהר לצייר לה שרוולים ארוכים בפוטושופ כדי שהדתיים לא יפגעו. אוטובוסים בשבת? מה פתאום. זה עלול לפגוע בדתיים! מי שרוצה לנסוע לים בשבת ואין לו רישיון או רכב, שילך ברגל או ימלא אמבטיה בבית.

זה לא שאכפת לי אם השחקנית בפוסטר תלבש תחתונים, חזיה או חלוק, אבל כן אכפת לי שמתערבים לי בחיים. הדתיים גם יגידו שבשביל החילונים זה בכלל לא משנה מה בכלל יופיע בפוסטר, והם אפילו צודקים, אבל זה לא נגמר רק בפוסטר, כי מה שעוד יותר מרגיז היא העובדה שאלו שמבקשים לצנזר פוסטרים כאלה ואחרים או כאלה שמתנגדים לתחבורה ציבורית בשבת הם אנשים שמימיהם בכלל לא ראו סרט, חושבים שטלויזיה זה הדבר ההוא שמפשירים בו פיתות, גרים בשכונות סגורות שהציוויליזציה טרם הגיעה אליהן, ובטח שלא עוברים בהן אוטובוסים או תולים שם פוסטרים של סרטים.

יש רוב חילוני במדינת ישראל, וכרוב חילוני על המדינה להתנהל כחילונית. אני לא אומר לוותר לגמרי על הצביון היהודי של המדינה, אבל בואו ניתן לכל אחד לבחור איך לחיות את החיים שלו. מי שרוצה לחיות אורח חיים דתי שיהיה לו בכיף, אני מכבד את הבחירה שלו, אבל באותה מידה צריך לאפשר לאדם חילוני לחיות את החיים שלו כמו שהוא רוצה.

בכלל, עושה רושם שהדתיים האלה הם מאוד רגישים, מה שמסביר את הסבלנות והסובלנות שלהם כלפי הומואים, ערבים, חרשים ומפגרים שהם פסולי חיתון, ועוד רבים וטובים. הם גם כל-כך רגישים שהחוק פוטר אותם משירות צבאי. אז נכון, גם הרבה מהחילונים לא עושים צבא, אבל הם צריכים לאכול הרבה חרא כדי לקבל את הפטור. הגיע הזמן שגם דתיים יאכלו קצת חרא בדרך לשחרור. יש גם את הטענה שהדתיים לא מתגייסים לצבא כי בכך שהם מתפללים הם שומרים על ביטחון ישראל. אכן, טענה מוצקה בעלת אחיזת ברזל במציאות, כי הרי ידוע שהתפילות לשלום חיילי צה"ל עושות מעל ומעבר, עובדה שמעולם לא נהרג אף חייל ישראלי בשום מלחמה.

צריך להבין שכשאני אומר דתיים אני מתכוון לזרמים הקיצוניים שבהם, החרדים אם תרצו. אבל מה לעשות שאותם זרמים קיצוניים הם אלו שמייצגים את הדת בשביל רוב הציבור? הבעיה כאן היא לא עם אלוהים או עם הדתיים, אלא עם הדת עצמה. אני בטוח שאלוהים (בהנחה שהוא קיים) יושב שם למעלה וצוחק על כולנו, ויותר משהוא צוחק הוא מתבייש באלו שמדברים בשמו ומעוותים לו את הדברים וממציאים פסקי דין הזויים ופרשנויות מטומטמות, ושמבזים את התואר "רב" שנמצא בתחילת שמם.

אבל יודעים מה? אני מוכן להתפשר. מלחמת אחים זה הדבר האחרון שחסר לנו כאן במדינה. בואו נמצא את דרך האמצע, נשב כולנו יחד עד שנמצא פיתרון. זה יהיה קשה, זה עלול לקחת הרבה זמן, אבל חייבים לעשות את זה. אנחנו חייבים את זה לעצמנו. סתם נו, לא באמת. הדבר היחיד שאנחנו חייבים לעצמנו זה אוטובוסים בשבת. יום אחד זה יקרה. בעזרת השם.