בת 17, נקייה

המושג ניקיון מתקשר לנו בדרך כלל לפעולה שעושים בעזרת מטאטא או מטלית כדי לטהר חפץ כלשהו מלכלוך, אבל בשביל מירב (שם בדוי) בת ה-17, המושג ניקיון מתקשר לתהליך ארוך ומייגע שגופה עובר בחודשים האחרונים כדי לטהר ממנו את הסמים שצרכה עד כדי התמכרות במשך השנים האחרונות. ישבתי איתה לשיחה ארוכה, ובה היא סיפרה לי איך הכול התחיל.

"בבית ספר לא היו לי חברים ולא הייתי מקובלת. בכיתה ז' הכרתי חברה בגילי שלמדה בעיר סמוכה, התחלתי לצאת איתה ועם החברים שלה. חלקם היו גדולים יותר מאיתנו, והיינו שותים ומעשנים סיגריות".

באחת הפעמים, ידיד מהחבורה הציע למירב שאכטה מג'וינט חשיש. מירב מציינת שבאותו הרגע היא לא הבינה את המשמעות המעשה שעשתה. "עם הזמן התחלתי לעשן חום וירוק (חשיש וגראס ש.נ.פ) לעיתים קרובות. בהתחלה אחרי שמעשנים מרגישים כמו בחלום, עושים את זה כי זה כיף ואין תחושה של הנגאובר כמו שיש אחרי אלכוהול. הייתי נפגשת עם אותה חבורה כל יום והיינו מעשנים ביחד".

בתקופה הזו, הרגישה מירב סוף סוף שמצאה קבוצת חברים להישען עליהם. אבל אז, כצפוי, התחילו הבעיות בלימודים. בעיות קשב וריכוז צצו והוציאו לה את החשק ללימודים, ולבית הספר היא הגיעה מתוך תחושת חובה בלבד: "רוב הזמן לא הייתי נכנסת לשיעורים אלא יושבת בחוץ ומעשנת. התחלתי להרגיש שאני מדרדרת ומאכזבת את עצמי, ידעתי שאני מסוגלת ליותר אבל כל מה שאני עושה זה לשבת ולעשן עם חברים. הפכתי לעצלנית, לא הייתי אחראית, כבר לא היה לי אכפת מהחיים שלי. כשהסוטול היה יורד היה לי דאון רציני, לאט לאט החיים שלי הפכו לסתם, הייתי הולכת סתם ברחוב כדי להעביר את הימים, המשקל שלי היה מתנדנד, הייתי משמינה מאוד ומרזה מאוד".

ההורים שלך לא שאלו אותך שאלות? לא הרגישו במשהו?

"לא הייתי הרבה זמן בבית. הייתי חוזרת הביתה לפנות בוקר, הייתי אומרת לאימא שלי איפה אני וזה הספיק לה. דווקא היינו חברות מאוד טובות, אמא שלי ואני. אבל התרחקנו, לא רציתי לספר לה שאני מעשנת סמים, ידעתי שהיא לא תאהב את זה".

וגם בשלב הזה עדיין אף אחד בבית הספר או גורם אחראי אחר לא שם לב למה שקורה?

" עובדת הרווחה דיברה איתי פעם אחת, אמרתי לה שהכל בסדר וכאן זה נגמר. אבל הגיע השלב שהייתי צריכה לעבור מהחטיבה לתיכון. יועצת ביה"ס קבעה איתי פגישות והייתי מאחרת אליהן, מגיעה עם עיניים אדומות ואומרת לה שטויות ומקללת. לבסוף, נרשמתי לתיכון בעיר אחרת, כדי להמשיך להיות עם החברים המעשנים שלי. רציתי שתהיה לי תעודת בגרות אבל הייתי מגיעה מסטולה לבית ספר.

בשלב הזה כבר נמאס לי מהגראס והחשיש והתחלתי להשתמש בחגיגת, שזה כמו לאכול עפר, זה מגעיל בטירוף, זה משתק, לא הייתי מסוגלת לעשות כלום, הרגשתי שאני חולה וצבע העור שלי קיבל גוון חיוור, זה הגיע למצב שבו כבר לא הייתי מסוגלת לצאת מהמיטה".

השביתה, החבר והשינוי

"בתקופת השביתה בשנה שעברה הכרתי את חבר שלי ומשם הכל התחיל להשתנות. הוא וחברה נוספת שלא הייתה שייכת לחבורת המעשנים, איימו עליי שאם אמשיך להשתמש בסמים הם ינתקו איתי את הקשר ויספרו למשטרה ולאימא שלי. בעקבות האיום הזה באמת התחלתי לנתק קשר עם החברים איתם עישנתי, אבל לא הצלחתי להחזיק מעמד בגלל הצורך לסם, שכמעט הרס את הזוגיות שלנו.

פעם אחת הוא תפס אותי מסטולה ורבנו מאוד. בעקבות הריב התחלתי לעשן בסתר, אבל ממש המון. עד שבוקר אחד דפקו בדלת שוטרים ולקחו אותי לתחנת המשטרה. כנראה שאחד מחבריי המעשנים הלשין עליי. בתחנת המשטרה עשו לי בדיקת שתן שיצאה חיובית. הצמידו לי קצינת מבחן והיא שלחה אותי לעבור תהליך גמילה באל סם. זו הייתה תקופה נוראית, רבתי עם כולם, הייתי שותה המון ומעשנת סיגריות בלי סוף. נאלצתי להיפרד מהחבר שלי. כל יום הייתי מאשימה אותו במה שעובר עליי וכל יום הייתי מבקשת ממנו סליחה. לא יכולתי בלי הסמים ולא יכולתי איתם. בשלב מסויים אפילו ניסיתי להתאבד.

אבל כל הזמן הזה המשכתי להגיע לטיפול באל סם ועם הזמן למדתי להתמודד עם הבעיות שלי, ידעתי שאם לא אגיע לטיפול האזהרה במשטרה תהפוך לתיק שילווה אותי לכל החיים שההשלכות שלו יהיו שלא יגייסו אותי לצבא וימנעו ממני דברים נוספים".

מה את מבינה היום שלא הבנת אז?

"למדתי שיש דרכים לפתור בעיות וכשמשתמשים בסמים לא פותרים כלום. הפסדתי חלק גדול מתקופת הילדות שכבר לא יחזור אליי ואני מאוד מצטערת על כך". אני ממליצה לבני הנוער שמשתמשים בסמים לבקש ולקבל עזרה. צריך להתמודד עם החיים, לא לברוח מהם, אם אתה משתמש מסמים אתה מוחק את עצמך רגשית, פיזית וחברתית. וכמו כן אני מבקשת מבני נוער שיודעים שחברים שלהם משתמשים בסמים לעזור להם לצאת מזה ולפנות לעזרה".

איך ניתן לזהות משתמשים בסמים?
"ישנם מספר סימני זיהוי: הסתגרות יתר, של חומרים כמו כדורים לא מזוהים, קופסאות גפרורים ושאריות טבק. מעבר לקבוצה חברתית חדשה ובלתי מוכרת. תאבון מוגבר/אובדן תאבון, אישונים מוגדלים/ מוקטנים, עיניים אדומות, נטייה לישנוניות, עייפות מעבר לסביר, ריחות מוזרים לא מוכרים וירידה בתפקוד: בהישגים, בלימודים, במוטיבציה, בחשיבה ובדיבור" (ענת הוצלר, עו"ס- פסיכותרפיסטית מנהלת ומטפלת באל סם ת"א)

>> עמותת "אל סם"