ותודה לאבא ואמא
לא נשכח לכם את התמונות המפדחות, הבגדים המזעזעים והחברים המעצבנים - מצעד הבושות של ההורים

ההוכחה הכי טובה לכך שההורים שלנו נולדו זקנים, היא שהם לגמרי לא מודעים לפאדיחות שהם עושים לנו. זה כאילו מישהו גידל אותם בעולם מושלם, או לחילופין עשה עליהם מחיקת זיכרון מעולה.
הם מצלמים אותנו בסיטואציות הכי מביכות, ועוד מפיצים את התמונה לכל העולם. הם מצחקקים בטלפון עם החברים שלהם, עלינו כמובן, ובסוף לא מבינים מה כל כך מעליבמשפילמפדח במה שהם עושים.
הנה כמה פאדיחות הוריות שאי אפשר לברוח מהן. גם אם נדמה לכם שזה עוד לא קרה, תהיו בטוחים שעוד שנתיים שלוש תגלו שזה קרה ועוד איך. ואולי זה קורה ממש עכשיו, כשאמא שלי עושה "שלח" על הכתבה הזו לכל החברים שלה בפייסבוק.
זכרונות רטובים
בואו נפתח את זה. לכל אחד יש תמונה ממש, אבל ממש, מביכה שלו באמבטיה. עכשיו, על זה שהם החליטו לתעד את האיברים המוצנעים שלנו אנחנו עוד מוכנים לסלוח, אבל מה הקטע שכל דוד ודודה צריכים לראות את התמונה המביכה הזאת? אם אתם אוהבים אותנו כמו שאתם טוענים- לפחות הייתם צריכים להקדיש לתמונות האלה אלבום פרטי משלהם.
צובט בלב
בבית הספר היסודי תיכננתי במשך חודשים לחבור אל הילד הכי מקובל בכיתה, ולהביא אותו הביתה לכמה משחקי קופסא נחמדים (זה מה שהיה אז, אתם יודעים. בלי תלונות!). תכננתי את המבצע היטב, ביליתי איתו קצת בהפסקות,נתתי לו להעתיק שיעורי בית והרגע המיוחל הגיע. נפגשנו אחרי הלימודים לארוחת צהריים חמימה ודומינו ראלי, אבל עוד לפני שהספקנו לסדר את המשחק, אימא שלי נכנסה, נתנה לבחורצ'יק צביטה ענקית בלחי ויללה "איזה חמודדד". אז חוץ ממד המגניבות שלי שהתרסק כליל, אז גם עוד לפני שהספקתי לומר מקדונלדס, כל השכבה כבר שמעה מזה.
חוש אופנה
שנות ה 80-90 לא היו מי-יודע-מה מוצלחות מבחינה אופנתית. אחרת איזה עוד הסבר יש לשמלה האדומה, הגרביונים הסגולים והסנדלים הלבנות בוהקות שההורים שלי הלבישו לי. אה, ושיער קצוץ. כן,כל אלו ביחד ועוד בלי בושה. אמא, אבא, יופי זה לא רק עניין של כרומוזומים וגנים, צריך בשביל זה גם הרבה השקעה! אז כשחושבים על זה, אי אפשר להגיד שהם לא צדקו, באמת רובנו יצאנו מוצלחים... אבל מי אמר שזה בזכותם?
הילדים של החברים של ההורים
תקופת הילדות הנוראית ביותר הייתה כשהיינו קטנים מכדי להתנגד, ומצאנו את עצמנו נגררים אחרי ההורים לפגוש את חברים שלהם, ונחשו מה - גם הילדים של החברים כלולים בעסק. התחנונים לא עזרו - להישאר בבית לבד זאת בכלל לא אופציה, כל החברים שלכם במקרה גם לא בבית ולא יכולים להציל אתכם, והנה נתקעתם עם הילד השנוא עם החננה באף. ואתם יודעים איך זה, ברגע שאתם בבית שלו הוא הקובע, ואתם נאלצים לשחק משחקים שקיוויתם לא להכיר לעולם. רופא וחולה, מוכר למישהו?


