לחסל את הביישנות
נדבקת לכם הלשון במפגש עם אנשים חדשים או סיטואציות מביכות? כך תעשו לזה סוף
הדבר שאפילו החברים הכי טובים שלי לא יודעים עלי, הוא שאני נורא ביישנית. טוב, זו לא חוכמה - אני מכירה אותם כבר כל כך הרבה זמן, שאין לי סיבה להתבייש לידם. אבל ליד אנשים חדשים או גרוע מכך - בנים (!) אני הופכת לטפט.
כן כן, בנים עושים לי את זה. אני יודעת שזה הכי בת-13-הייתי להודות שאני מתביישת בקרב בנים, אבל מה לעשות וזו האמת. עוד לא הצלחתי לפענח את הדרך שבה הם חושבים. עוד לא הצלחתי ללמוד את כל הסימנים הסודיים שהם שולחים כשהם מעוניינים או לא מעוניינים. באופן כללי כשאני מדברת עם אייטם מהמין הגברי, אני מרגישה כאילו אני מנסה לתרגם יפנית לספרדית, ובסוף יוצא שאני סתם מגמגמת ואומרת שטויות.
וזה לא שאין לי מה להגיד! יש לי, אבל אם נניח לא התאמנתי על זה בבית יומיים לפני, אין מצב שאני ארגיש מספיק ביטחון כדי להגיד אותו. הרי רוב הסיכויים שאני אצא טיפשה, או חסרת פואנטה, או סתם אחת שמנסה להצחיק - וכל הרושם הראשוני שהצלחתי לעשות עם הפנים היפות והשותקות שלי יילך לעזאזל, ואני איתו.
וכמו שאתם בטח מתארים לעצמכם, אני מתה להיפטר מזה. מתה לקלף מעצמי את מעטה הביישנות ולהרשות לעצמי להגיד הכול לא משנה למי. אבל אני לא מכירה שום פייה או גמד שיכולים לעזור לי בעניין הזה, ולכן החלטתי ללכת לכיוון אחר, ולכתוב את ה מ ד ר י ך.
אל תסתכלו על המין
נכון שהרגש אומר אמאל'ה, אבל אם תשקיטו אותו רגע, אולי תצליחו להקשיב לשכל. קליק בין בחורה ובחור נוצר כשיש נושאים משותפים, ולכן אם תחפשו מתחת לשטיח נושא לדבר עליו כי נדמה לכם שהצד השני יחשוב שזה מעניין מצחיק. זה יהיה ממש מיותר. אבל אם תנסו לדבר עם בן כמו עם חברה ולהיפך, על מה שעולה לכם בראש, ולא לפחד מחוש ההומור המוזר שלכם - אולי תגלו שזה לא כזה נורא להיות טבעי וזורם.
שימו לב לשפת גוף
נורא קשה לשים לב לשפת הגוף. נראה לי שכשאני עושה את זה, כל מה שאני משדרת זה "תראו אותי! אני מודעת לשפת הגוף שלי!" אבל בכל זאת חשוב לי למתוח את הגבול בין להיראות נבוכה (שזה עוד איכשהוא עובר) ובין להיראות כמו ילדה שגדלה עד גיל 12 בין שימפנזות. אז למה אני מתכוונת? שאם הידיים בכיסים, אז שהגב יהיה זקוף. ואם אני תופסת את עצמי משלבת ידיים בחיבוק עצמי, אז לפחות להסוות את זה במשפט הנשי "אויש נורא קר פה" (רעידות ברגליים). ואם אני ממוללת משהו בין האצבעות כמו נוירוטית, אז לפחות שזה יהיה מאחורי הגב. הבנתם את הרעיון?
להתאמן
בימים שיש לי מצב רוח, אני מאמנת את עצמי לדבר עם זרים. נגיד הבחור במינימרקט, שבאמת אין לי מה להגיד לו, אבל אני צריכה להפעיל את הפה מידי פעם, כי הוא כבר חושב שאני חרשת-אילמת. היום למשל התנפלתי עליו בחיוך "יו, כמה לקוחות יש היום!" והוא ענה לי ביובש "מה פתאום, הכול רגיל". מה אני רוצה להגיד בזה? שאלוהים יעניש אותו על הייבוש הזה, זה מה שאני רוצה. אני מעבירה את בסיס האימונים שלי לפיצוצייה.
כשאתם הכי מובכים - לחייך
אם הייתי דמות ב"גיבורים", הייתי רוצה שתהיה לי יכולת לעשות פאדיחה ולהמשיך לחייך. או לפחות לעצור את הזמן כמו הירו, כי זה גם מאוד שימושי. לפעמים אני רואה בסרטים דמויות קלאמזיות כאלו, שמצליחות, בעזרת התסריטאי והבמאי בלבד, לעשות לעצמן פאדיחות טראגיות, ועדיין להיראות חמודות וחייכניות כאלו. כוס אמא שלהן, כן? אבל גם אני רוצה. זה הכי קשה, כי מרוב שאני מסמיקה לא רואים שאני מחייכת, אבל בסוף אולי אני אתרגל לזה.
להגיד שהמדריך זה מה שיעזור לי ולכם בחיים אני לא אגיד, כי עוד תתבעו אותי או משהו. אבל אני כן אגיד שאם תקפידו השבוע על כל הסעיפים, יהיה לכם לפחות יום אחד שבו תרגישו מלאי ביטחון ותפרחו בשיחות עם בנים או בנות. כמה זמן זה יחזיק מעמד עד שהביישנות תשתלט שוב? זה כבר תלוי בכם. או בקיצור- בעיה שלכם.