מיותרים, נמאסתם

מקונדומים ומשחות שיניים ועד אוטובוסים - טל שפר חושף את האבסורד האמיתי של עולם הפרסום

מיותרים, נמאסתם | רשת 13

תקראו לי ממורמר, תקראו לי קטנוני, אבל אם יש משהו שמעצבן אותי, זה פרסומות מיותרות. נכון - כל הפרסומות מיותרות, אבל יש כאלו שהשקיעו אקסטרא כדי להיות מיותרות במיוחד. כנראה שיש בארץ כמה מנהלי חברות שהסיפוק שלהם נובע מכך שיש בעולם אנשים שדופקים את הראש בטלוויזיה וצועקים "אבל למה, למה?!"

קונדומים

יש המון חברות של קונדומים, אבל כולם מזיינים רק עם חברה אחת: דורקס. אפילו יצא לי להכיר בנות שאם היה לך קונדום שהוא לא דורקס, הן היו מעדיפות כבר לעשות את זה בלי. אני מציע לכל החברות המתחרות בדורקס להתאגד ולהקים חברה אחת משמעותית שתהווה לה מתחרה אמיתית. אבל דורקס או לא, קונדומים, גם של החברות הכי זולות, הם יקרים. ואם הסידור שלכם לא מסכימה לקחת גלולות, יש פיתרון זול בהרבה: ניילון נצמד. אם זה טוב בשביל לעטוף סנדוויצ'ים ולמנוע טפטופים של ממרחים בתיק, אפשר גם לזיין עם זה בביטחה.

משחות שיניים

למכור משחת שיניים ולהגיד שהיא מלבינה את השיניים, נוגדת חומציות ומכילה פלואוריד זה בדיוק כמו למכור שולחן ולהגיד שיש לו 4 רגליים ושאפשר לשים אותו בסלון- כל שולחן עושה את זה, וכל משחה גם. אצלי בבית כל שבוע יש משחת שיניים אחרת, כי אמא שלי, כמו כולם, קונה את משחת השיניים שבמבצע. למי אכפת של איזו חברה המשחה, הרי כולן אותו הדבר ובאותו הטעם, חוץ אולי מ"זברה", שחוץ מזה שיש לה פסים, יש לה גם באמת טעם של זברה.

נייר טואלט

תלת שכבתי, עם לבבות, עם כלבים או עם אלוורה: כל עוד זה מנגב לי את התחת, זה ממש לא מעניין אותי. כמובן שיש יוצאים מן הכלל, כמו הנייר טואלט הירוק הזה שיש רק בשירותים ציבוריים, שבמקום לנגב הוא מקלף. בכל מקרה, הנקודה היא שזה לא מעניין אף אחד מי מייצר את הנייר טואלט שלו, כל עוד הוא מסוגל להתמודד עם מקרים קשים של פוסט-אכילת שווארמה בתחנה המרכזית בת"א. אולי במקום להשקיע כסף בפרסום חסר תועלת, כדאי שמישהו ירים את הכפפה וימציא נייר טואלט שאפשר להשתמש גם בגליל קרטון הזה שנשאר ממנו בסוף בשביל לנגב.

דן ואגד

דן ואגד מפרסמים את עצמם ללא הרף, רק שניסע איתם. תקראו לי משונה, תקראו לי מוזר, אבל כשאני צריך להגיע ממקום למקום, אני פשוט בודק איזה קו יביא אותי בצורה המהירה ביותר, ולא משנה לי של איזו חברה הוא. זה לא שבאגד יש כיסאות הידראוליים שהופכים למיטה ומגישים שם שלוש ארוחות, או שבדן יש פלזמה אישית לכל נוסע ותפריט סיגרים. גם בדן וגם באגד יש חלונות שלא נפתחים, כיסאות עם גרפיטי של "נטלי הכוסיתתת", ריח של זיעה, ותמיד, אבל תמיד, אין מקום לשבת.

מדי פעם גם עולה כרטיסן כדי לראות שאף אחד לא התפלח ליוקרה הניידת הזאת. לכן, במקום להשקיע בפרסומות, אולי כדאי שדן ואגד יקנו עוד אוטובוסים, כי לי אישית נמאס לחזור כל יום הביתה באוטובוס, שאפילו אחרי שהוא מפוצץ באנשים, הנהג ממשיך להעלות נוסעים שישבו על הגג. לחילופין, אפשר גם להוסיף עוד כמה כיסאות במקום המקום הזה ששמור לנכה בכיסא גלגלים. נכים לא נוסעים באוטובוס, ובכל מקרה יש להם גלגלים גם ככה, אז שישתמשו בהם. מפונקים.

רשות הדואר

בראש רשימת הטמטום הפרסומי עומדת ללא ספק רשות הדואר. אין לי מושג כמה שילמו לאלי ומריאנו בשביל הפרסומת שהם עושים לדואר, אבל בכל מקרה, חבל על הכסף. הרי איזה אינטרס יש לדואר לפרסם את עצמו? ממה הם בדיוק מפחדים שם בהנהלת הדואר? שאני אעבור ליוני דואר? שאני אשלח את המכתבים שלי בבקבוק בירקון? שאני אנסה לשלוח חבילות בג'ימייל? במקום לבזבז לי את הכסף על פרסומות, כדאי שהאלה מהדואר ינסו לא לאבד לי את המכתבים ולקצר לי את התור בסניפים, ואם לא לקצר אז לפחות שיביאו את אלי ומריאנו שישעשעו אותי בזמן שאני מחכה. שילמו להם מספיק כסף. אה, ועוד משהו: הגיע הזמן שברשות הדואר יחליפו את הלוגו שלהם. יש חיות הרבה יותר מהירות מצבי.