Wolfenstein
"טירת הנאצים" חוזרת עם מנוע גרפי משופר, עלילה המשלבת אלמנטים של מדע-בדיוני, והמון נאצים להרוג. אורי דישון זכה להדגמה אישית ממפתחי המשחק – אבל לא ממש התלהב
תאריך יציאה:: סוף 2009
ייצא למחשב האישי, פלייסטיישן 3, אקס-בוקס 360
קוראים וגולשים נכבדים, אני בבעיה. בסדרת הכתבות מתוך הסיור שלי בחברת אקטיוויז'ן תקבלו התרשמויות ראשונות מחלק מכותרי החברה ב-2009, תזכו לראיונות עם בכירים בתעשיית המשחקים וצילומי וידאו והדגמות מתוך האולפנים עצמם, אולם כל זה לא עוזר לי כשאני בא לדווח על וולפנשטיין.
על אף שאני מהישראלים הבודדים (אולי היחיד) שקיבלו הצצה למשחק בצורת מצגת וידאו שהונחתה על ידי אריק בליסמן, אחד מיוצרי המשחק, ובהמשך אף שיחקתי בו מעט, אני מוצא שאין לי כמעט שום דבר מעניין לספר לכם. זה לא יהיה הוגן לקבוע שהמשחק לא מחדש כלום משני השלבים וההדגמה שצפינו בה, אולם זו היא בדיוק ההרגשה שאיתה יצאתי בסופו של דבר.
משחק מיתולוגי
1992 היא השנה בה יצא המשחק Wolfenstein 3D (או בשמו הישראלי הבלתי רשמי "הטירה הנאצית") שהפך לאגדה. אתם בוודאי מכירים מספיק טוב את ההיסטוריה של הסדרה ולא אחזור עליה כאן, וכך גם את ההשפעה שלה על כל ז'אנר משחקי הפעולה מגוף-ראשון. אני מעלה את זה רק כדי להזכיר שלפחות בעיני וולפנשטיין הוא מיתולוגי, ורק על כך יש לחלוק כבוד למשחק נוסף בסדרה. בהכנות לסיור הוא היה הכותר לו ציפיתי יותר מכולם.
רמז ראשון למיתולוגיה ניתן למצוא כבר בשם המשחק. פשוט Wolfenstien, נקי וללא תוספות. שם שמדבר בכוחות עצמו, והכי קרוב לכותר הראשון בסדרה. גם בי.ג'יי בלאזקוביץ', הגיבור של אותו משחק נוסטלגי, חוזר לככב. מסתבר שבזמן מלחמת העולם השנייה הוא נשלח אל עבר עיר גרמנית ממוצעת כדי להשיג קריסטלים שבכוחם להפעיל מדליון אבוד, שיש בכוחו ליצור הרס רב.
לצד הקרבות והנשקים המוכרים של התקופה משולבים אלמנטים מעולם המדע בדיוני, שבמסגרת ההדגמה היו מוכנים המפתחים רק לרמוז עליהם בעדינות: אורות כחולים ומסתוריים בשמיים, גרביטציה משתנה, כנראה על ידי פצצות או נשק סודי אחר (בהחלט מגניב - אם כי לא כל-כך פייר לירות במישהו שממילא תקוע באוויר), תותח מאיץ חלקיקים - וכמובן קצת חייזרים.
אז מה חדש?
למרות כל אלו, במשחק עצמו הייתה לי הרגשה של משהו מוכר. שוב פעם יריות בגוף-ראשון במלחמת העולם השנייה, שוב אותם נשקים רעשניים וכמה אנשי צוות שנלחמים לצידך (במקרה זה מדובר באנשי מחתרת צרפתים בעיר תחת הכיבוש הנאצי). שוב מניחים פצצות על דלת, יורים דרך החלון... בקיצור, ב-Medal of Honor כבר שיחקתי. בנוסף, אם כבר משחק מלחמה אני מעדיף צבא גדול יותר, ופחות את הגיבור הבודד שיוצא לבדו נגד כולם. לי זה הזכיר יריב אחר של הנאצים, בעל סדרה מכובדת משלו: אינדיאנה ג'ונס.
גם חוויית המשחק באקס-בוקס 360 לא הייתה טריוויאלית. אף על פי שאפשר לייחס את זה לכישורים המוטורים הלוקים שלי, התיאום בין זווית הראייה לכיוון התנועה לא פשוט על קונסולה - או לפחות בז'אנר הזה הרגיש הרבה יותר טבעי על ה-PC. נכון לעכשיו המשחק לא יוצא ל-Wii, אבל אני מניח ששם הוא יהיה עוד יותר קשה לשליטה.
עוד דבר שהציק לי הוא עניין הנאצים. כדמויות, הם אף פעם לא באמת התקדמו והתפתחו, לפחות לא מבחינת תעשיות הבידור השונות. ב-Wolfenstein 3D זה אולי שבר איזה טאבו לצפות בהם ובסמליהם, אבל לי כבר קצת נמאס.
תוסיפו לזה אלמנטים עיצוביים ועלילתיים שיוצרי המשחק אמנם מתגאים בהם - אבל לי הם קצת הפכו את הבטן. אחד מהם הוא "השמש השחורה", מושג שהוא חלק מהאיקונוגרפיה והמיסטיקה הגרמנית, אבל היום מוזכר יותר בהקשר של ניאו-נאצים. השמש השחורה מקבלת במשחק חיים משל עצמה, והיא המשמעות שכנראה עומדת מאחורי אותו כלי נשק או אויב מסתורי. תקראו לי זקן - אבל אני מאמין שצריך להיות זהירים יותר כשמשכתבים את ההיסטוריה.
לא מלהיב
השנה צפוי לצאת הסרט החדש של קוונטין טרנטינו "Inglourious Basterds", שעל פי הדיווחים מספר על קבוצת חיילים יהודים-אמריקנים בצרפת של מלחמת העולם השנייה, שמטרתה להשליט פחד ברייך השלישי על ידי רציחת כמה שיותר נאצים. זה פחות או יותר מה שבלאזקוביץ' (לגמרי שם יהודי) עושה בוולפנשטיין החדש. יכול להיות ששני אלו יעזורו ל-2009 להיות שנת הקאמבק של הנאצים מבחינת עסקי השעשועים, בוודאי אם אתם אוהדים וותיקים של הסדרה – אבל בכל הנוגע אלי, נותרתי מאוכזב למדי ממה שראיתי.