מבט שני: Mirror’s Edge
משחק הפעולה והפלטפורמה המקורי של אלקטרוניק ארטס הגיע בשעה טובה למחשב האישי. האם גרסת ה-PC החדשה מתקנת את הפגמים שגרמו ל-Mirror’s Edge להיות אכזבת השנה שלנו ב-2008?
מבט שני – מדור חדש בגיימר, המעניק לכתבי האתר (ולכם!) הזדמנות למבט חוזר על משחקים שסיקרנו בעבר. בדרך כלל נחזור למשחקים שכבר זכו מאיתנו לציון במקרה שיצאו בגרסה חדשה, או ששורה ארוכה של טלאים ועדכונים הפכו אותם למשהו שונה לגמרי משהיו בתחילת הדרך
מי מכם שקרא את הביקורת שלי לגרסת הפלייסטיישן 3 של Mirror’s Edge, בוודאי זוכר שזו הותירה אותי מאוכזב למדי. התלהבתי מהגרפיקה, התלהבתי מהקונספט, אך בסופו של דבר לא מאוד נהניתי מהמשחקיות הרפטטיבית, המבוססת על ניסוי וטעייה בלתי פוסקים. האם גרסת ה-PC החדשה טובה יותר? כן, בהחלט.
היתרונות הטבעיים
זה לא שלכבוד גרסת המחשב האישי החליטו אנשי צוות הפיתוח לשנות את המשחקיות כולה ולהפוך אותה למשהו אחר. מרוב הבחינות, זהו משחק זהה לחלוטין לזה שבו כבר שיחקתי בפלייסטיישן. ההבדלים מתרכזים בשני תחומים מהותיים: גרפיקה, וממשק. איכשהו, זה מספיק בכדי להפוך את Mirror’s Edge לחוויה הרבה יותר מוצלחת.
באלקטרוניק ארטס הצליחו, בעצם, לנצל את היתרונות הטבעיים של ה-PC. זה לא סוד שמחשבי הגיימינג החדשים והיקרים של ימינו משאירים את קונסולות המשחק הרחק מאחור בכל הקשור לביצועי תלת-מימד, ובעוד ש-Mirror’s Edge הוא לא ההוכחה הניצחת לכך, ההבדלים נראים לעין. אם יש לכם כרטיס מסך מאחד הדורות האחרונים של Nvidia, תוכלו להבחין מייד באפקטים וויזואליים יוצאי דופן, תודות למנוע פיזיקלי חדש.
הרוח המנשבת תגרום לבדים התלויים על פיגומים בצידי הבתים להתנופף באופן ריאליסטי ומרשים. זכוכיות נשברות הן כעת מחזה מרהיב שתרצו לחזור עליו שוב ושוב רק כדי להתלהב. גם אם נבחר להתעלם מהגימיקים האלה, גרסת ה-PC פשוט עובדת טוב יותר, בהנחה שהמחשב שלכם עומד בדרישות. היא חלקה יותר, מהירה יותר, ואינה מקרטעת לעולם – גם כאשר המסך מוצף באויבים. במשך כל הזמן שלי עם Mirror’s Edge במחשב האישי לא נתקלתי באף תקלה משמעותית, עניין נדיר למשחקים שעושים את דרכם מהקונסולות.
נולד למקלדת ועכבר
בסופו של דבר, לא הגרפיקה המשופרת היא שגרמה לי לשנות במידת מה את דעתי על המשחק, אלא הממשק. חדשנות גדולה לא תמצאו פה – רק מקלדת ועכבר. ואולם לאחר כמה שעות, הבנתי שהשילוב הזה, ששחקני הפעולה האדוקים לא מוכנים לוותר עליו בכל מחיר, עושה פלאים עבור Mirror’s Edge.
את רוב משחקי הפעולה הטובים של 2008 שיחקתי עם גיימפאד ולא הייתה לי עם זה שום בעיה. בדרך כלל, אני דווקא מעדיף את בקרי השליטה בקונסולות על אלו המחוברים דרך קבע למחשב. אבל Mirror’s Edge הוא לא סתם משחק פעולה: את רוב זמנכם בו תעבירו בקפיצות מסוכנות ומסובכות, וכדי להשלים את אלו בהצלחה בלי ליפול עשר פעמים קודם, כדאי מאוד שתדעו בדיוק מתי לקפוץ, ובדיוק מתי לנחות.
הגיימפאד של הפלייסטיישן פשוט לא היה מהיר מספיק לצורך המטלה הזו, שוב ושוב מצאתי את עצמי מתרסק על הקרקע. העכבר מאפשר להביט בזריזות על הרצפה, לקבוע במדויק את נקודת הקפיצה הנכונה, להמשיך ולהכווין את דמותכם באוויר עד לנחיתה רכה. זה כמובן לא משנה את העובדה שהמשחקיות עדיין מתבססת ברובה על ניסוי וטעייה חוזרים ונשנים, אבל הייאוש נעשה הרבה יותר נוח.
יש עוד פוטנציאל
עם כל יתרונותיה של גרסת ה-PC, קצת מאכזב לגלות שבסופו של דבר מפתחי המשחק לא העניקו לה אי-אלו תכונות בלעדיות מעבר לשיפורי הגרפיקה. לא תמצאו כאן איזה מצב משחק מרובה-משתתפים חדש, או שלבים שלא ראינו בפלייסטיישן. למחשב האישי יש עוד יתרונות שמפתחי המשחק כנראה לא הספיקו לנצל.
עם זאת, השורה התחתונה במקרה זה חיובית מאוד. אם על גרסת הפלייסטיישן לא המלצתי לאף אחד, הרי שגרסת ה-PC בהחלט עשויה להיות קנייה משתלמת עבור חובבי פעולה ופלטפורמה שמחפשים חוויה חדשה ומקורית. Mirror’s Edge סוף-סוף מצא את מקומו.