Lord of the Rings: Conquest
לא תאמינו: פרודו מת, הטבעת חזרה לידי בעליה החוקי, והרשע השתלט על העולם! LOTR: Conquest נהנה ללא ספק מהעלילה המקורית ביותר מבין כל משחקי "שר הטבעות" שיצאו עד היום, אך כאשר מגיעים לאקשן עצמו... ישמור הגנדלף
סיפור ישן חדש
על הנייר, Lord of the Rings: Conquest (שיצא למחשב האישי, לפלייסטיישן 3 ולאקס-בוקס 360) הוא המשחק המעניין ביותר שיצא עד היום ונושא את שם "שר הטבעות". רוב המשחקים שקושרו למותג הזה בעבר – ואלו של חברת אלקטרוניק ארטס בפרט – התבססו על אחד מסרטי הטרילוגיה הקולנועית של פיטר ג'קסון, או אולי שלושת הסרטים גם יחד. הם יכלו לרכב בגאון על גלי ההצלחה ההוליוודית, אך לא לסטות מקווי העלילה המוכרת במילימטר. שוב ושוב סופר אותו הסיפור, בנקודות מבט מגוונות שבמפתיע לא שינו כמעט שום דבר.
אבל Conquest הוא, כאמור, משהו אחר. כנראה שהזמן הרב שחלף מאז צאתו של הסרט האחרון בטרילוגיה העניק לאנשי חברת Pandemic, האמונים על פיתוח המשחק, קצת מרווח לנשימה. בערך עד אמצעיתו עוקב הקמפיין לשחקן יחיד אחרי הסיפור ה"רגיל", אלא שאז הוא לפתע פתאום נוטש אותו בגסות, ומעביר אותנו למציאות חלופית שבה משימתה של אחוות הטבעת נכשלה, ופרודו נתפס וחוסל בדרכו אל מורדור.
אדון האופל סאורון מצליח לצבור את מלוא כוחו, ושוטף את העולם בהרס ומוות מלבב. הרעים מנצחים – ובגדול. לפני שאתם מאשימים אותנו בספויילר, דעו לכם שאף אחד ב-EA לא התבייש להודות בפרטי העלילה האלימה הזו עוד הרבה לפני שהמשחק הגיע למדף. ניצחון כוחות הרשע מגובה בפס-הקול המצוין של סרטי הקולנוע, בקריינות מפי השחקנים המוכרים, ושלל תכונות נוספות המעידות על הפקה מושקעת ורצינית.
אבל איפה המשחק?
עד כה דיברנו על כל מה שמסביב למשחקיות עצמה – אך מה על המשחק עצמו? זה, לצערי, קצת פחות מושקע ויוקרתי. מדובר, במקרה הטוב ביותר, בגרסת שר הטבעות למשחק הפעולה הוותיק Star Wars: Battlefront. בכל השלבים תזכו לשלוט בדמות אחת המתרוצצת לה בשדה קרב מוצף לוחמים, משתדלת לסייע במידת האפשר לקרוב הניצחון. הדמויות משתנות, הרקע משתנה, אבל האקשן תמיד נותר משעמם ולא מספק.
בכל רגע נתון עומדת בפניכם הבחירה בין ארבע דמויות שונות: הלוחם, המתמחה במהלומות פנים אל פנים; הקשת, המסוגל להמטיר על אויביו גשם של חצים שלא היה מבייש רובה אוטומטי; הסייר, שמסוגל להסבות את עצמו ולדקור יריבים מאחורי הגב; והמכשף, היורה ברקים וכדורי אנרגיה רבי-עוצמה לעבר יריביו, ומסוגל לרפא את עצמו וליצור מגן בלתי חדיר.
אפילו התיאור הזה כבר עשוי להעלות בכם מידת מה של ספקנות בכל הנוגע לאיזון בין הדמויות – ואתם צודקים בהחלט. המכשף חזק יותר מהשאר בפער מגוחך. לעתים נדירות נזכה גם לשלוט ישירות ב"גיבורים", הדמויות המפורסמות מהטרילוגיה. גנדלף, ארגורן, סרומן, כולם עומדים לפיקודכם, וכולם ממש לא מרשימים ומתגלים כדמויות חלשות ומאכזבות. הבדיחה האמיתית היא הקלות שבה כל אלו עשויים למות כתוצאה משורה ארוכה של פעולות תמימות למראה, כמו טבילה קצרה במי נחל, או נפילה מגשרון קטן.
מהלומות באוויר
מילא חוסר האיזון והגיבורים שאינם גיבורים כלל. הקרב עצמו הוא שמשבית את השמחה. שילוב מעציב בין מנוע גרפי מיושן ופרימיטיבי ותכנות קלוקל תורמים לחילופי מהלומות שאין בהם שום תחושה של מיידיות או דיוק – בדיוק הדבר שעליו קמים ונופלים משחקים בז'אנר הזה. בי נשבעתי: את רוב האויבים שאותם שחטתי על שדה הקרב, ואנחנו מדברים כאן על אלפים, הצלחתי להביס באמצעות סדרה בלתי מבוקרת ובלתי נשלטת של מכות באוויר. לא היה לי מושג למי אני מרביץ, מתי ואיך. העיקר הוא ללחוץ בקצב מהיר ככל האפשר על אחד מכפתורי הפעולה, ולהביט בפוליגונים הכעורים על המסך מתפרקים ומתעצבים מחדש מיוזמתם.
המשימות שבקמפיין לשחקן יחיד מרדימות בחוסר יצירתיות וגיוון. מצב המשחק מרובה-המשתתפים לא הרבה יותר טוב. אם תצליחו בכלל למצוא כמות מספקת של שחקנים שיצטרפו אליכם למפה, תגלו שמאז ימי Battlefront ב-Pandemic לא התקדמו הרבה. זהו מפלט סביר לכמה שעות של אקשן חסר מחשבה, אך בין Deathmatch אחד למשנהו תבינו שזה שכולם מחופשים להוביטים או מכשפים לא גורם לקרב להיות מרהיב, מרגש או מותח ברמה שמתקרבת בכלל לחומר המקור הקולנועי.
בסופו של עניין, נדמה שהמילה המעליבה "מיותר" מתארת היטב את Conquest. הוא עשוי לשמש כקוריוז משעשע עבור מעריצי הסדרה השרופים, שעוד אף פעם לא ראו מאות הוביטים נסים על חייהם מפני בלרוג נושף אש... אך עבור חובבי הפעולה וה-Hack & Slash, אין כאן שום דבר שיצדיק רכישה או אפילו השכרה. אם זה יהיה משחק שר הטבעות האחרון של EA, לא אבכה בלילות.
יתרונות
הרעים מנצחים! אין ספק, העלילה מפתיעה מאוד – במיוחד יחסית למשחק רשמי של מותג "שר הטבעות"
חסרונות
אקשן משעמם, מטופש וחסר ייחוד
הדמויות סובלות מחוסר איזון, והגיבורים אינם יותר מגימיק
גרפיקה שאינה עומדת בסטנדרטים המקובלים בימינו
הציון הסופי: 66