Legendary
במשחק הפעולה החדש Legendary אנו נכנסים לנעליו של גנב חסר מזל, שמכל הדברים בעולם החליט לפרוץ דווקא את תיבת פנדורה – ולשחרר עלינו את כל מפלצות השאול
צ'ארלס דקארד הוא לא בדיוק גאון הדור... כשברנש מסתורי מגייס אותו למשימת שוד וביזה של מוזיאון הטבע בניו-יורק - ומבקש ממנו לפתוח על הדרך את תיבת פנדורה – דקארד ניגש חיש מהר למשימה שתשנה את חייו. למרבה ההפתעה, מסתבר שפתיחת התיבה העתיקה לא הייתה רעיון מוצלח כל-כך. העיר מתמלאת בכל מיני מפלצות מוזרות, וכעת רק צ'ארלס יכול להחזיר את המצב לקדמותו ולהציל את העולם.
כך פחות או יותר מתחיל Legendary, משחק הפעולה החדש של אטארי ו-Spark, ובזבוז הזמן המחריד ביותר שתוכלו למצוא על מדפי החנויות בעונת חגים נפלאה זו. לא החוצפה שבפיתוח משחק כה בינוני היא זו שמפליאה אותי במקרה זה, אלא החוצפה למכור אותו במחיר מלא ולא ככותר מוזל. מוטב שתשמרו מרחק מגרסת המחשב האישי שאותה בדקנו, ואנחנו לא מצפים להרבה יותר מגרסאות האקס-בוקס 360 או הפלייסטיישן 3.
איפה המקוריות?
ל-Legendary היינו קוראים משחק פעולה סטנדרטי מינוס גם אם היה יוצא לפני חמש שנים. משלב הפתיחה ועד רגעי הסיום, לא תמצאו כאן דבר פרט לסדרה ארוכה ומתישה של שלבים מתוסרטים מראש, בלי שמץ של מקוריות. המפתחים הצליחו למצוא בעצלנותם שלל פתרונות לכליאת השחקן בתוך מסדרונות צרים ומוגבלים, גם כאשר הוא משוטט ברחובות מנהטן. גדר בגובה מטר הופכת למכשול בלתי-עביר, ולעתים תתקלו בקירות בלתי נראים לחלוטין שלא יאפשרו לכם לחצות, וידרשו מכם לצאת למסע של קילומטרים כדי לחזור לאותו המקום ממנו התחלתם.
במהלך מסעותיכם בניו-יורק לא תזכו לרגע של שקט, אך האקשן עשוי כל כך רע שאולי היה עדיף סתם להשתעמם. המפלצות סובלות מחוסר מוחלט של אינטליגנציה מלאכותית, ועל כן מסתפקות בטריקים נלוזים כגון היעלמויות פתאומיות ובלתי מוסברות, מתקפות שאין לכם שום סיכוי לבלום, וגם באגים מזדמנים שיגרמו לכם לפספס גם אם נדמה לכם שכיוונתם בול.
בניסיון ליצור בידול כלשהו מחבריו לז'אנר, מאפשר לכם המשחק לשאוב את "כוח החיים" של יריביכם ולהשתמש בו כדי לטעון את כוחכם שלכם וגם כדי לשגר מתקפות-על שהודפות את האויבים לאחור ומפעילות אי-אלו מנגנונים מוזרים. זה אולי נשמע כמו רעיון נחמד, אך תרומתו למשחקיות שולית ביותר, בעיקר מאחר והממשק המסובך יתר על המידה לא יאפשר לכם להשתמש בכוחות שלכם במהלך הקרב ביעילות.
עודף התסרוט בולט לעין: לפעמים תגלו יצורים שאתם לא יכולים לפגוע בהם כלל, פשוט כי אתם לא אמורים לעשות זאת באותו רגע. בפעמים אחרות תגלו שנתקעתם מאחורי איזה קיר, כי זה החליט לקרוס בדיוק כפי שהמתכנתים קבעו לו – אך איש לא לקח בחשבון את האפשרות שאולי לא תעמדו במקום הנכון.
פלישת חוטפי הפוליגונים
למרות שהוא מבוסס על מנוע Unreal 3 המשוכלל, Legendary קוטף בקלות את תואר משחק הפעולה המכוער ביותר שראינו במהלך החודשים האחרונים. סביבות המשחק אפורות ומדכאות, חסרות כל פירוט או השראה. המודלים התלת-מימדיים, הן של אויביכם והן של עוברי האורח המסכנים, עלובים להפליא. לזכותו של Legendary ייאמר כי ישנם רגעים בהם הוא מצליח להתעלות על עצמו – כמו קרב מול מפלצת ענקית המורכבת מזבל וגרוטאות – אך רוב הזמן תיאלצו לסבול מכל העושר הגרפי שלו היינו יכולים לצפות ממשחק פלייסטיישן 2.
את העלבון חותם מצב משחק מרובה-משתתפים אחד ויחיד, בו תמצאו את עצמכם באחת משתי קבוצות בנות ארבעה שחקנים המתחרות ביניהן על מצבורי כוח החיים הפזורים במפה. הקבוצה הראשונה שתצליח לאסוף מספיק כוח בכדי להפעיל איזו מכונה מוזרה בבסיס תנצח, אך לפני שהקרב יתחיל תאלצו למצוא שבעה שחקנים שבעוונותיהם קנו משום מה את Legendary, וזו עשויה להיות משימה קשה יותר מהאקשן עצמו.
לאחרונה שמענו את תכניותיה של אטארי להשתקם ולחזור לגדולתה כאחת מחברות המשחקים הגדולות והחשובות ביותר בתעשייה. אני מוכנה, אם כן, להתייחס ל-Legendary כאיזה שריד כאוב של העבר, פרויקט כושל שאטארי הייתה חייבת להיפטר ממנו בטרם היא יוצאת לדרכה החדשה. נקווה שמעתה והלאה נזכה לראות ממנה משחקים טובים יותר, ולא כותרים שעדיף יהיה לחיות בלעדיהם גם אחרי שיגיעו – במהירות שיא – לסל המציאות.
יתרונות
מפלצות מזבל!
חסרונות
עלילה נוראית
גרפיקה נוראית
שלבים נוראיים
אינטליגנציה מלאכותית נוראית
שליטה נוראית
אין עם מי לשחק ב-Multi Player
הציון הסופי: 47