אחת שיודעת

כשהייתה רעות (שם בדוי) בת 15 היא מצאה את עצמה במאבק עם הגוף שלה. למרות שלא היתה באמת שמנה או בעלת משקל עודף, המחשבות המטרידות גרמו לה להאמין שהגוף שלה הוא זה שהורס לה את ההזדמנות למצוא חבר. "כשאני מסתכלת על התמונות שלי מלפני שלוש שנים אני צוחקת כי הייתי נראית ממש טוב" מספרת רעות ומוסיפה: "באותם הימים לא חשבתי כך ולא הייתי מסוגלת להסתכל על עצמי".

באחד הימים, חברתה של רעות לימדה אותה את הדרך המהירה והפשוטה לרזות על ידי הקאה, ומשם הכול נכנס לסיחרור שאי אפשר היה לשלוט עליו. "התחלתי להקיא ושנאתי את זה. אבל ככול שהמשכתי וראיתי שזה עוזר לי להרזות - המשכתי עם זה יותר ויותר. הייתי מקיאה בעצם בשביל להעניש את עצמי על זה שאכלתי. בכל התקופה הזו הרגשתי ממש רע עם עצמי, גם נפשית וגם פיזית כי היה לי קשה לעכל - כל מה שאכלתי ומיד הייתי רצה להקיא, ועם הזמן שנאתי את עצמי עוד יותר. היו תקופות שלא הייתי אוכלת מספיק פשוט בשביל שלא אצטרך להקיא, ואז, כל פעם שקמתי היה לי שחור בעיניים ובקיץ היה לי נורא קר. הגוף שלי נחלש, המחזור הפסיק, אז נשברתי והתחלתי לאכול בכמויות ענקיות".

אמא ניסתה לעזור

"אימא שלי שמה לב שלאחר האוכל אני רצה לשירותים והיא באה לדבר איתי ולא הייתה לי ברירה אלא להודות. היא התייעצה עם גורמים שונים והמליצה לי ללכת לאריאן לב שמטפלת בבנות בעלות הפרעות אכילה כי היא ידעה שאני אתחבר אליה. בהתחלה היה לי מאוד קשה לבטוח במישהי שאני לא מכירה. ועוד יותר פחדתי להודות שאני בולמית.

ספרי קצת על תקופת הטיפולים
"הייתי בטיפולים במהלך חצי שנה, במהלך הטיפולים למדתי איך להקשיב לגוף שלי באמצעות דמיון מודרך, זה כמו היפנוזה רק שהמטופל נשאר ער. למדתי להקשיב לתת מודע שלי ולדעת מתי אני מחפשת לאכול משהו כי אני נלחצת או משתעממת או ומתי זה קורה כשאני באמת רעבה, בהמשך נבנה תפריט שהייתי מחויבת לפעול לפיו".

ממה נבע הצורך להרזות לדעתך?
"הכול נבע מהרגשה עצמית שלילית ובעצם מענישה עצמית. גם היה לחץ חברתי להיות רזה אבל הבולמיה וההקאות נבעו מהבעיות שלי עם עצמי. רציתי להפסיק עם זה ברגע שזה פגע לי במחזור, כי אז בעצם הבנתי שזה פוגע בחלום שלי להיות אימא והבנתי שאני צריכה להפסיק עם זה. בסופו של דבר מי שמרגישה טוב עם עצמה תקרין את זה החוצה, ובבולמיה אין מצב להרגיש טוב עם עצמך. עם הזמן והטיפולים גם הבנתי שאם אני אפסיק לחשוב על אוכל באובססיביות אז אני אוכל בצורה יותר מסודרת.

מה מצבך כיום?

"היום יש לי חבר וזה בעצם מה שהראה לי את השינוי, כי כהתחלתי זה היה כדי לנסות למצוא חבר. למדתי שיאהבו אותי ברגע שאני אדע לאהוב את עצמי. היום אני לא מתעסקת באוכל, רק כשאני רעבה אני אוכלת. הרגשתי שהתבגרתי הרבה ויש לי הרבה בטחון ואני מאוד אוהבת את עצמי ואני יודעת להתחבר לתת מודע שלי. בעיקר גיליתי שיש הרבה דברים שחשובים הרבה יותר מהתעסקות במי שמנה יותר ממני ומי רזה ממני".

מה את מייעצת לבני הנוער?
"להבין שהדבר שהכי שולי להתעסק בו בחיים, הוא במראה ובקלוריות.

יש לכם חברה עם הפרעת אכילה - מה עושים?

* אריאן לב מייסדת שיטת הרזיה הוליסטית, הייתה בולמית בנערותה וכיום מטפלת בנערות בעלות הפרעות אכילה:

מה הסימנים להפרעות אכילה?
"סלידה מהגוף, התעסקות בלתי פוסקת בדימוי הגוף, ספירת קלוריות והמנעות מפעילויות חברתיות.

ממה לדעתך נובעות הפרעות אכילה?
"זה בעיקר עניין שקיים בראש והטריגר בא מהאופנה.

מה היית ממליצה לחברות ששמות לב שלמישהי מהן יש הפרעות באכילה?
"לחברות הייתי אומרת שלא יתביישו וימליצו על טיפול מקצועי, כי מאוד קשה לצאת מזה. כמו כן חשוב שיפרגנו לחברה ויתמכו בה, אבל לצד כל זה צריך שאיש מקצוע יתערב, כי מילה טובה במקרה הזה לא מספיקה".