חג הנואשים
מסיבות? מסעדות? אלכוהול בכמויות? תודו שכל מה שמעניין אתכם בסילבסטר זו הנשיקה בחצות
אם עוד פעם מישהו ישאל אותי מה אני עושה השנה בסילבסטר, אני אהרוג אותו. הרי אנשים שואלים אותך מה אתה עושה בסילבסטר רק כדי שאתה תשאל אותם בחזרה מה הם עושים, ואז הם יוכלו לספר לך על איזה מסיבה מגניבה או מסעדה נורא טעימה שהם הולכים אליה או על איזה כוסית (כן בטח) שהם הכירו באתר היכרויות כלשהו ושהם הולכים להיפגש איתה.
מילא אם היו בארץ חגיגות כמו בחו"ל, עם ספירה לאחור המונית כמו בטיימס סקוור בניו-יורק ועם עשרות אלפי אנשים ברחוב, אז הייתי מבין על מה כל המהומה. אבל אין. מקסימום יש שעון שסופר אחורה בפינה השמאלית העליונה של ערוץ 10, ועוד 20 אנשים בכיכר רבין. והם בכל מקרה תמיד שם.
אנשים בארץ חוגגים את הסילבסטר רק בשביל סיבה אחת: הנשיקה בחצות. אבל העניין עם הסילבסטר הוא, שאם אין לך עם מי להיות בחצות אתה מרגיש מסריח ועלוב. בשאר ימי השנה זה עוד מילא, אתה לא מייחס לזה חשיבות יתרה, אבל כשה-31 בדצמבר מתקרב, מתחיל המירוץ אחרי הנשיקה, וכל האמצעים כשרים: אתה מתחיל לשלוח אסמסים לכל מיני בנות שהפסקת לדבר איתן כבר לפני שנתיים, אתה נרשם לכל מיני אפליקציות מפוקפקות בפייסבוק, אתה משכנע את עצמך שזאת רק נשיקה ושאם תשים לו פיאה בלונדינית אתה בטח לא תשים לב שזה כלב, ואתה אפילו מתחיל לחשוב בכיוון של בנים - העיקר שתהיה נשיקה.
אני זוכר שכשהייתי בחטיבה היינו כמה חברים במסיבת סילבסטר באיזה בית של חבר, וככל שהשעה חצות התקרבה, כך הלך המתח באוויר וגבר. כל אחד התחיל לבנות לו בראש תסריט של מה הוא הולך לעשות בדיוק באותה שעה מופלאה. בסוף זה נגמר בכמה נשיקות על הלחי, חוץ מאיתי שנישק את רונה. אחרי זה הוא גם אנס אותה, אבל לסילבסטר חוקים משלו.
ככה חינכו אותנו, שאין יותר עצוב מלהיות לבד בחצות בלילה של הסילבסטר. ואני אומר - ממש לא!
לכן בעצם,החלטתי לפני כמה שנים להיות מהאנשים האלה שלא חוגגים את הסילבסטר, ולאו דווקא מתוך הזדהות עם גלעד שליט. אני לא מוכן לחגוג את היום המחורבן הזה רק כדי שביום שאחרי אני אוכל לספר לכולם שהלכתי לישון נורא שיכור, או שמישהי עייפה אותי כל הלילה, או כי היה מרתון מכירות של מכונות כביסה בערוץ הקניות והייתי חייב לראות. אני מעדיף להגיד את האמת: אני לבד. והייתי לבד גם בשבוע שעבר, ובשבוע שלפניו, ובשנה האחרונה ובטח גם לפני, אבל מי סופר. אני עדיין מחכה לאחת. האחת שתגיד לי כן.
אני מעדיף להיות לבד מאשר להתפשר. אנשים לא יתפשרו על הדברים הכי מטומטים בחיים, אבל הם כן יתפשרו על חברה. העיקר לא להיות לבד. תסתכלו סביבכם ותראו אינספור זוגות שהשגרה שברה אותם, או מאיימת לשבור אותם, אבל הם מסרבים להיכנע לה.
אם יש יום בשנה שאתם צריכים להיות גאים בזה שאתם לבד וצריכים להרגיש טוב עם הרווקות שלכם, זה הסילבסטר. לפחות אז אין את ההרגשה שחייבים לעשות משהו. הפעם היחידה בשנים האחרונות שחגגתי את הסילבסטר הייתה דווקא בפעם שהייתה לי חברה, אבל בגלל ההרגשה שחייבים לעשות משהו פשוט רבנו כל הזמן ובסוף ישבנו באיזה קיוסק ואכלנו ביסלי גריל.
אני רק אומר דבר כזה: אל תחגגו את הסילבסטר. אם אלוהים היה רוצה שנחגוג את הסילבסטר הוא היה עושה אותו בסופשבוע, כדי שלא נצטרך לקום ביום שאחרי, ואם הוא באמת היה רוצה שנחגוג אותו הוא היה מסדר לכולנו זיון כדי שלא נרגיש עלובים באותו לילה ארור. שיהיה חג שמח.