Prince of Persia

הכותר החדש בסדרת "הנסיך הפרסי" הוא ממש לא מה שציפינו שיהיה. תשכחו מפזלים מאתגרים וקרבות מגניבים - במשחק הזה רוב הזמן פשוט בוהים בנוף... מזל שהנוף הזה הוא הדבר היפה ביותר שאי-פעם ראינו על מסך הטלוויזיה

Prince of Persia | רשת 13

נקמת האמנים

חייבים להודות בעובדות: לרוב הגיימרים, האנשים שחיים, נושמים וחולמים משחקים, ממש לא אכפת מאמנות. אני לא מתכוונת לתמונות או פסלים במוזיאונים, אלא לחומרים שמרכיבים את החוויה האינטראקטיבית – הלב והנשמה של כל משחק, שמעטים מקדישים להם תשומת לבם. איך נראה העולם הווירטואלי ולמה? איזו אווירה הוא מנסה להעביר? מה יש בו מעבר לפוליגונים, מעבר לפיצוצים?

לאמנים האחראים למראות הללו נדמה לא פעם שעבודתם יורדת לטמיון. מובן מאליו שלאמנות יש חשיבות מכרעת בהצלחתו או כישלונו של משחק, אולם הם – האמנים – יזכו לעתים נדירות לקרדיט על כך. הגיימרים יודעים הכל על מנועים גרפיים ועל טכנולוגיות תלת-מימד, בעוד שציור טקסטורות או עיצוב אמנתי נתפסים כעניין מובן מאליו, איזו מטלה טכנית שחייבים להשלים בדרך. דומה הדבר למבקר בגלריה, שנהנה מאוסף היצירות המרשים שמוצג בה לראווה, אך בבואו לספר לאחרים ממה התרשם יעדיף דווקא לספר על מיזוג האוויר המצוין או השירותים הנקיים. אחר כך עוד מתפלאים שלאנשים מחוץ לעולם הגיימינג קשה לקבל את הגדרתם של משחקים כאמנות...

לאמנים העובדים בסניף הקנדי של Ubisoft ציפה גורל דומה, אלא שבתפנית מפתיעה ניתנה להם ההזדמנות לנקום על שנים של אפליה והתעלמות. אולי ההצלחה של Assassin's Creed, המשחק הקודם שלהם, הרשימה את הבכירים שהחליטו להעניק לצוות חופש יצירתי יוצא דופן. לעולם לא נדע מה בדיוק קרה שם... התוצאות, לעומת זאת, ברורות לכל: “הנסיך הפרסי" החדש, שפותח עבור הפלייסטיישן 3, האקס-בוקס 360 והמחשב האישי, הוא משחק שבו האמנות השתלטה לחלוטין על החוויה. אם בעבר לא שמתם לב לעיצוב ולאווירה, כאן ידחפו לכם אותן עמוק לגרון בלי לבקש את רשותכם ובלי להזהיר אתכם מראש. המשחקיות, שנחשבת בדרך כלל לדבר החשוב ביותר במשחקי וידאו, היא עניין משני, כמעט מיותר בהרפתקה הזו. זה לא בהכרח טוב ולא בהכרח רע – אבל בטח לא מה שציפינו מאחד המשחקים החשובים ביותר של השנה.

מגלים את הנסיך מחדש

אם עקבתם אחרי הטרילוגיה הקודמת של הנסיך הפרסי, זו שהחלה את דרכה כמשחק פאזלים ופלטפורמות מאתגר אך עם הזמן סטתה יותר ויותר לכיוון האקשן והאלימות, כדאי שתדעו שלנסיך הפרסי החדש אין שום קשר לקודמיו – לא בעלילה ולא במשחקיות. אם לפני עשר שנים עוד הרגישו ב-Ubisoft איזו מחויבות רטרואית לנסיך המקורי והדו-מימדי, הרי שזו נמחקה לחלוטין הפעם ומתחלפת במשהו אחר לגמרי.

הנסיך החדש היה מרגיש כמו בבית בסרט מצויר של דיסני. הוא בחור צעיר, תמים על גבול הסהרורי, שלגמרי במקרה נאלץ לקחת אחריות על גורל העולם. פגישה לא מתוכננת עם בחורה בשם אליקה מכניסה אותו לעולם של אלים קדומים, כישופים ומפלצות. אביה של אליקה, גם הוא לא בחור מבריק במיוחד, החליט לשחרר מכשף מרושע מכלאו, וזה מיהר להשתלט על הממלכה ולהפוך אותה לגיהינום עלי אדמות. על כל אזור בממלכה שולט כעת שד מרושע, ורק לאחר שתצליחו להביס אותו תוכל הנערה להטיל את קסמיה ולהחזיר לאותו אזור את יופיו הטבעי. בינתיים תתלווה אליכם אליקה לכל מקום שאליו תלכו. אה, כן – היא גם תהפוך אתכם לבני אלמוות.

רגע אחד... מה?! מה שקראתם. אם בתחילת הדרך עוד חשדתי שהמשחק קל כל-כך כי הוא רק מנסה להכין אותי לבאות, עם הזמן נתחוורה לי האמת הפשוטה: אין במשחק הזה שום אפשרות ראלית למות. אם תיפלו מאיזה צוק, אליקה תתפוס ותציל אתכם. אם תפסידו בקרב מול שד, אליקה תתערב לטובתכם ברגע האחרון ולא יקרה לכם כלום. למעשיכם אין שום השלכות, ומכאן – במשחק יש אפס אתגר. זה רק עניין של זמן עד שתסיימו אותו. אפילו הקפיצות המסובכות ביותר אינן אלא רצף קבוע מראש של לחיצות פשוטות, ואם במקרה לא תבינו מה עושים המשחק ימהר להסביר לכם צעד אחר צעד.

טיול פסטורלי

היות שאף אחד לא יכול לנצח אתכם והמטלה היחידה שאותה המשחק ידרוש מכם לבצע היא הגעה למקום כזה או אחר המסומן היטב על המפה, כל מה שנשאר לעשות הוא להסתכל על הנוף – וזה, למעשה, כל הרעיון. כי הנוף הזה, אתם מבינים, הוא משהו שבהחלט שווה להסתכל עליו.

כאן בדיוק נכנס העניין שעליו הרחבתי בתחילת הביקורת – אותה נקמה מתוקה של האמנים. בהעדר משחקיות של ממש, או לפחות משהו מאתגר ומותח במיוחד, ההרפתקה שלכם בנסיך הפרסי החדש היא טיול פסטורלי בינות לנופים עוצרי נשימה, היפים ביותר שאי-פעם ראיתי במשחק וידאו. מראה מצויר למחצה מעניק לעולם הזה צבעוניות עשירה וכובשת, וכמעט בכל רגע נתון יוצף המסך שלכם באין-סוף פירוט והשקעה בפרטים הקטנים ביותר. ואתם תשימו לב לפרטים האלה. אתם תהיו חייבים לשים לב, פשוט כי לא יהיה לכם שום דבר טוב יותר לעשות.

עם הזמן, תגלו שהמשחק דורש מכם לבקר בכל מטר בעולם המוזר והמרשים שלו. גם אם ישנם אזורים שבהם לא ממתינים לכם שדים שאותם צריך לחסל, הרי שבכדי לעבור לשלב הבא תאלצו להסתובב ברחבי המפה ולחפש "זרעי אור", שמפוזרים להם בכל מיני מקומות צפויים יותר או פחות. כך תאלצו לחזור למקומות שבהם כבר הייתם, ולחקור כל סלע וכל שיח בדרך לסיום האנטי-קלימאטי והבוס שאותו תנצחו בחמש דקות.

מיצג אינטראקטיבי

אני מקווה שעד לנקודה זו בביקורת כבר הבנתם, פחות או יותר, ממה הנסיך הפרסי החדש עשוי. כעת הגיע הזמן להכרעה, ולצערי – אינני בטוחה שאני יכולה לפסוק בעניין זה בצורה חד-משמעית וברורה במיוחד.

לפי כל הפרמטרים שבדרך כלל משמשים אותנו בכדי לשפוט משחקים, הנסיך הפרסי הוא משחק גרוע. מה זה גרוע? קטסטרופה היסטורית. זה כמעט בלתי נתפס איך Ubisoft הרשתה לחבר'ה האלה להפוך את אחד המותגים הכי נחשבים ומצליחים בעולם למשחק פלצני ומוזר, מיצג שהיה מסתדר יופי גם כאטרקציה מושקעת במוזיאון לאמנות מודרנית. מעטים בלבד יצליחו להבין מה הקטע. מעטים עוד יותר יסכימו לכנות את החוויה הזו בלב שלם כמשהו "כיפי" וממכר.

ואולם אותם מעטים אינם גיימרים חסרי טעם. להפך – אלו שיצליחו ליהנות מהנסיך הפרסי, ייהנו למעשה מצורה כמעט חדשה לגמרי של בידור אינטראקטיבי, ניצול יוצא דופן של המדיום הזה, שונה באופן מהותי מרוב המשחקים שמגיעים למדפי החנויות. החטא הגדול ביותר שנעשה כאן הוא כנראה חוסר השקיפות: איש לא דאג להזהיר אותנו מראש שהנסיך הפרסי החדש איננו מיועד לחובבי הסדרה או בכלל לאוהבי אקשן ופלטפורמות. ייהנו ממנו חובבי האמנות באשר הם, ומי שמחפש אחר חוויה שונה באמת, כזו שפונה לחושים אחרים, ולא רק ליכולות חשיבה מהירה ותגובה אינסטינקטיבית. לא הייתי קונה אותו מבלי להתנסות בו קודם, אבל אם הוא נראה לכם מעניין, אל תתביישו. לפעמים גם משחקים שלא עושים בהם כלום יכולים להיות חוויה מרתקת.

יתרונות
עולם מדהים, מפורט ומעוצב למשעי. בדיסני היו מתים לצייר סרט שנראה ככה. לטעמי – זהו המשחק היפה ביותר שיצא בדור הקונסולות הנוכחי
ממשק השליטה הופך את ההרפתקה לאוטומטית – ולא מפריע לכם ליהנות מהנוף...

חסרונות
אל תצפו לשום אתגר – אי אפשר למות, לא משלמים על טעויות, אין שום מתח. זה רק עניין של זמן עד שתסיימו את ההרפתקה
הטרילוגיה הקודמת של הנסיך הפרסי הציעה משחקיות מתוחכמת בהרבה ודמויות מעניינות יותר

הציון הסופי: 79