Tomb Raider: Underworld

Tomb Raider: Underworld הוא פשוט משחק טוב: יש לו משחקיות נהדרת, עלילה מדהימה, חידות מאתגרות, וכמובן - לארה קרופט. עם זאת, אין שום סיבה לשחק בו יותר מפעם אחת. מרגע שסיימתם אותו הוא יצבור אבק על המדף, או יותר גרוע, יועבר לאחות הקטנה (שכנראה תאהב אותו לא פחות מכם...).

הכירו את ת'ור, אל הרעם

מייד אחרי סצינת הפתיחה הזו אנו חוזרים שבוע אחד לאחור ומצטרפים ללארה בשעה שהיא צוללת אל עבר עיר מסתורית בלב האוקיינוס, שם קיוותה למצוא רמז לגבי גורל אמה. בעיר הזו תתגלה הכפפה של ת'ור, אל הרעם במיתולוגיה הנורדית, שתעניק ללארה כוחות אלוהיים לזמן מוגבל.

בעוד העלילה ממשיכה להסתעף, אנו עדים לחזרתן של דמויות מהעבר: נטלה, האלה שבעבר הייתה מלכת אטלאנטיס, עושה קמבק מרשים. אמנדה חוזרת בתור הביצ'ית התורנית, וכמו שבטח התחלתם להבין – משעמם זה לא.

גם הסיום עשוי היטב, עם קטעי אקשן עוצרי נשימה ומפגשים משפחתיים מרגשים, מצחיקים ושנונים, אבל לצערנו, גם מאוד צפויים. העלילה באמת נסגרת הפעם - לא עוד סוף שזועק "אנחנו רוצים משחק המשך!" כמו הכותרים הקודמים בסדרה.

לארה יפה וגמישה מתמיד

כל זה מוביל אותנו אל אחד מחידושי המשחקיות המרשימים במשחק: לארה יכולה להשתמש בשתי הידיים שלה – בנפרד. פרט לעובדה שזה יעיל בהחלט (איך הסתדרנו עד עכשיו בלי היכולת לירות על שני אויבים שונים בו זמנית?), זה גם מוסיף לתחושת האמינות ועוזר לשחקן להיכנס לאווירה ולהרפתקה. כך למשל, תוכלו לירות תוך כדי היתלות על קיר, לעבור מקיר לקיר או לטפס על קירות.

שווה לקנות

מערכת קרבות היא, אכ כן, אחד החסרונות הגדולים שמצאתי במשחק. כל האויבים כולם (גם אלו שמדברים ספרדית) זהים - וטיפשים. אפילו ברמת הקושי הגבוהה ביותר, האויבים האלה עדיין מחטיאים את רוב הכדורים שהם יורים, מתלבטים במשך שניות ארוכות לפני שהם מכים, ובאופן כללי לא יצליחו לנצח את הגיימר הממוצע. אם האינטליגנציה המלאכותית לא מספיק מטופשת, הרי שבמשך כל ההרפתקה מפוזרות ערכות עזרה ראשונה בכמויות אדירות, הרבה מעבר לצורך. אפשר להתנחם בכך שהקרבות הם חלק שולי במשחק, ומגיעים בתדירות נמוכה יחסית.

יתרונות
לארה יפה מתמיד
עיצוב שלבים מרהיב
מערכת נהיגה מצוינת באופנוע
עלילה מדהימה
חידות מאתגרות

חסרונות
האויבים זהים אחד לשני - וטיפשים
נוטה להיות קל וליניארי מאוד
דומה מדי למשחקים הקודמים

ציון: 85