אין מחיר לחופש

עבודה, נהיגה, יחסי מין - לאן אתם רצים עם כל העיניינים המבוגרים האלו? ספיר רבינוביץ' ממליצה לכם לעצור בצד ולחזור להיות בני נוער חסרי דאגות

אין מחיר לחופש | רשת 13

תמיד הדשא של השכן ירוק יותר. כשאתה בצבא, אתה רוצה להיות שוב קטנצ'יק. למי אכפת כבר שלא תוכל לשבת יותר במושב הקדמי באוטו. כל מה שאתה רוצה זה להיות חופשי, בלי מחויבויות ושטויות. ובגיל 16, בשנים האחרונות שלך בתור ילד מתבגר, אתה מעדיף להיות פחות קטן, ויותר גדול. ללכת לעבודה, לשים איפור ועקבים, להתגלח, לעשות קניות בסופר ולגור בבית משלך. ואני רוצה לשאול פה משהו - למה בעצם?

רק שנים מאוחר יותר מבינים את הקטע של להיות בני- נוער. תחשבו על זה, יש לכם את כל הזמן שבעולם להכיר חברים, להסתובב בקניון, לצאת למסיבות עד השעות הקטנות ובעצם- לעשות את כל מה שבא לכם. כל מה שמצפים מכם זה קצת לעשות שיעורים, או לפחות לעשות בכאילו. בשביל ההורים שלנו, לימודים זאת מילת הקסם- עשית שיעורים? תקבל אייפוד. הכנת עבודה? מחשב חדש. עברת את המבחן בהצלחה? ההורים ישפכו עליך כסף בלי הגבלה. רק תעשה! לא רוצים שתלך לעבוד, אפילו את החדר לא תצטרך לנקות, רק תקבל עובר והכול יהיה בסדר.

ומה זה הלחץ הזה לסקס בכלל? אתם רק מתחילים להכיר, מזמוזים, שמזמוזים... וכבר אתם רצים למיטה? גיל ההתבגרות זה הזמן להתנסות, להכיר פרטנר חינני, לעשות הליכות בים אל מול השקיעה ולנצל את הרומנטיקה הקיצ'ית הזאת שגוססת גם ככה. ובכלל, הריונות לא צפויים זה לא כיף בכלל, אז עדיף לקחת את זה באיזי.

וכמובן, איך אפשר לשכוח, גיל 16 מביא איתו גם את השיעורים בנהיגה. איך שמגיע זמנכם על פי משרד התעבורה, המורה לנהיגה כבר מחכה מתחת לבית. אבל תחשבו על זה - לא הרבה יותר נחמד שאוספים אתכם מכל מקום? ש"חס וחלילה לא תסעו בחושך"! כמו שאומרות האמהות הפולניות. ובכל מקרה, אבא ואמא ימצאו מיליון סיבות כדי שלא תקחו להם את האוטו. מה שבטוח - את הספרים לתיאוריה הכלב לא יאכל, הוא אוהב רק את המחברת לספרות.

אז קחו את עצמכם בידיים ותנו לזמן לעשות את שלו. נצלו את השנים האלו בחוכמה, וכשאני אומרת לנצל- הכוונה היא להיות הכי בני נוער שאפשר. מותר לכם למרוד, זה הגיל! להורים ולמורים שלכם לא תהיה ברירה אלא לקבל שזה חלק מהתקופה. ובכלל, מתי עוד יהיה לכם כל כך הרבה זמן פנוי? בטוח לא כשתלמדו באוניברסיטה ותטבעו בים מאמרים וכנראה גם לא כשתגורו עם ילדים וכלב באיזה מושב נידח. בעצם, השנים האלו הן השנים האחרונות (כן, כן) שבהן אתם יכולים להישען על הכסא, להניח את הרגליים על השולחן וליהנות מכל רגע של שקט. אל דאגה, עוד שנתיים - שלוש וזה נגמר.