בר נגד החורף
הוא סנוב ומניאק ועכשיו גם יש לו טור קיטורים משלו. קבלו את בר נגד העולם עם הקורבן הראשון
חושבים שהחורף היא עונה נפלאה? שלהתכרבל בשמיכת פוף מול התנור ולשתות שוקו חם זה כיף חיים? אז יש לי חדשות בשבילכם: חשיבה היא לא הצד החזק שלכם. ובגלל שממש משעמם לכם (ברמה כזאת שהגעתם למצב שאתם אשכרה קוראים את זה) אספר לכם קצת איך יום חורפי חורפי ממוצע מתנהל במקרה שלי.
כמו כל תיכוניסט אומלל, ב-8 בבוקר אני צריך להתייצב בכיתה, וכמו בכל כיתה אומללה, תמיד יש את הילד השמן הזה, שהגוף שלו מכוסה בשכבות על גבי שכבות של שומן וצלוליטיס, ככה שאף פעם לא קר לו. בימים שיורד ברד בחוץ הוא מגיע עם חולצה קצרה ודורש שידליקו את המזגן כי נורא חם, והוא אף פעם לא מתחשב בצפלונים המסכנים (כמוני) שקופאים מקור למרות שהם לבושים ב4 שכבות של צמר.
אבל עם אלה עוד איכשהו אפשר להתמודד. אבל בחורף צריך להתמודד גם עם "המתעטשים". אלה שתמיד באים עם שק מפוצץ בגלילי טישו, מקנחים את האף 14 פעמים בשעה, ו-12 פעמים מתוך זה מפספסים לכיוון שלך. ויש את הגרועים ביותר, אלה שכשהם מתעטשים לכיוונך, הם יורים אוקיינוס מהאף, ואני מתכוון לכמויות עצומות ברמה של קומדיה אמריקאית, שמוצאות את יעדן על הג'קט שלך, וזה לא כיף, למרות שזה אולי נשמע ככה.
גם לאומללות היומית יש גאולה - כשיום הלימודים מסתיים. מסתיים אמרנו? תחשבו שוב. בדיוק בשניה שאתה יוצא ממבנה בית הספר מתחיל לרדת גשם, אין מקום באוטובוס, אין מי שיקפיץ אותך הביתה והבית שלך במרחק קילומטרים הליכה. מה עושים במצב הזה? משתמשים במטריה זולה שקנית ב-10 שקלים מהשוק, והיא נשברת בחצי הדרך בגלל שהיא עלתה 10 שקלים בשוק. בסופו של דבר אתה עומד בגשם, עצבני חסר אונים ו... רטוב. בדיוק מה שהיית צריך.
באיזשהו שלב, אתה מצליח לנתב את הדרך הביתה ועכשיו אתה מדליק את התנור, מחליף בגדים, ותוך שעות ספורות מוצא את עצמך מרותק למיטה חולה בשפעת מסוג שעדין לא גילו, סובל מכאבי ראש, ידיים, רגליים, בטן וטחול. כמו כן אתה מתעטש, מפגיז צרורות על הקיר, יודע שאתה גם תצטרך לנקות את זה באיזשהו שלב, והחלק הכי הכי כיף בכל זה הוא, שאתה גם מקיא. ייאי!
כמובן שאתה לא מגיע לבית הספר מספר ימים, השמן חולה, המורים חולים, החולים חולים, ובכל זאת יש טונה של חומר שעליך להשלים. בסוף, אתה חוזר לבית הספר, והכל חוזר חלילה. עד אשר יחזור הקיץ, וגם כשזה קורה יש לי סיבות חדשות להתלונן.