מקס פיין - הסרט

מקס פיין הוא סרט פעולה בינוני שלא ירשים את חובבי הקולנוע, ויצליח רק לעצבן את אלו שעדיין זוכרים את משחק המחשב

מקס פיין – הסרט | רשת 13

גם שבוע לאחר שצפיתי בו בהקרנת העיתונאים, עדיין קשה לי להבין מי בעצם הוגדר כקהל היעד של מקס פיין – הסרט. גיימרים? אין סיכוי. הסרט מתעלל כאוות נפשו בסיפור הרקע של משחק המחשב הקלסי, עד נקודה שבה העלילה המקורית, הפילם-נואר הקיטשי של המשחק, נראית כיצירת אמנות מופתית ביחס לתסבוכת המטופשת שעל המסך. חובבי קולנוע? אולי בעשרים הדקות הראשונות הצילום והגימור הוויזואלי של מקס פיין מסקרן. אחר כך מתחילים לאבד עניין, והסרט שוקע אט-אט לאותה עגמומיות אפרורית שממנה סובלים כל גיבוריו.

מקס, בכיכובו של מארק וולברג, הוא בלש ניו-יורקי, שמאחר לביתו בעשר דקות, ומגלה כי אשתו וביתו התינוקת נרצחו על ידי חבורת נרקומנים. במשחק המחשב, תפנית מצערת זו בחייו הופכת את פיין לאדם שאין לו מה להפסיד, ועל כן הוא מוכן לקחת על עצמו כל סיכון, מטורף ככל שיהיה – תכונה שהופכת אותו עם הזמן לשוטר אפקטיבי במיוחד. בסרט הקולנוע, רצח משפחתו גורם לפיין להסתגר בתוך עצמו, והוא מעדיף לבלות את רוב זמנו במרתף של תחנת המשטרה כפקיד חסר משמעות, מה שלא בדיוק מסביר את יכולות העל שהוא מפגין לאחר מכן.

בדרך עקומה במיוחד, מגלה פתאום מקס פיין את הקשר שבין סם חדש ומסתורי בשם "וולקירי" לרצח אשתו. התגלית ה"מפתיעה" הזו, אגב, היא עניין כל כך טריוויאלי שבן דמותו הממוחשב של פיין כלל לא מתלבט בקשר אליה כבר בתחילת המשחק. מקס פוגש בחורה בשם מונה סאקס (מילה קוניס, באחד הרגעים הפחות טובים שלה), שמסייעת לו בחקירה. במשחק, היא הייתה בחורה קשוחה ומסתורית שזוכה לחלק מרכזי בעלילה. בסרט היא צצה לכמה רגעים, ולא ברור בכלל מה היא רוצה ולשם מה הגיעה.

ההבדלים בין המשחק והסרט הולכים ומתעצמים ככל שהעלילה נמשכת. דמויות שונות מהמשחק מופיעות על המסך, אך פרט לשמן דבר לא מקשר אותן למקור. מילא אם השינויים הללו היו הופכים את מקס פיין לסרט מוצלח יותר – מעטים יטענו היום שעלילת משחק המחשב המקורי הייתה הברקה גאונית במיוחד – אך נדמה שההתרחשויות הן לא יותר מתירוץ ליצירתן של סצנות אקשן רעשניות. כשמקס פיין שולף את האקדח ומתחיל לירות בכל מי שהוא רואה, נחשף בפנינו מופע אור-קולי עמוס להחריד, שלעיתים נראה טוב, ולעיתים קרובות יותר נעשה מוגזם לחלוטין ומפספס את הנקודה בקילומטרים.

יוצרי הסרט התעקשו לדחוף אליו כמעט כל שטיק קולנועי אפשרי: יצורים מכונפים ומפחידים בסגנון סרטי פנטזיה? אין שום בעיה – אפילו אם כל קשר בינם ובין אווירת שאר הסרט מקרי בהחלט. בחורות נאות בלבוש מינימלי? כמה שרק תרצו. בא לכם על האטת-זמן בסגנון המטריקס? בכיף, אבל אל תצפו לאפקט משכנע במיוחד בתקציב המוגבל שהיה למפיקי הסרט. אותה האטת זמן הייתה, אגב, אחת התכונות המרכזיות של משחק המחשב, אך כאן היא מופיעה פעם אחת בדיוק...

רק חזון אחד ברור מוביל את הסרט הזה קדימה: "אקשן גדול ורעשני עם מפלצות". העלילה והאווירה של משחק המחשב לא ממש משרתות את המטרה הזו, ועל כן הסרט משקיע הרבה יותר מידי זמן בניסיונות נואשים לעקוף אותן. התוצאה מבלבלת ומיותרת. היא לא תרשים את חובבי הקולנוע, תעצבן את אלו שעדיין זוכרים את משחק המחשב, ולא תעשה טוב לקריירה של אף אחד מהשחקנים המצוינים שהחליטו לקחת בה חלק.

כן, גם הפעם יאלצו הגיימרים לחזור הביתה מאוכזבים. כעת תקוותנו האחרונה היא כנראה הגרסה הקולנועית המושקעת של "נסיך פרס", שצפויה לצאת רק ב-2010. עד אז – נו, תמיד אפשר לקחת מהספרייה את ה-DVD של מורטל קומבאט. אם כבר סרט מטופש וזול, אז לפחות אחד שלא לוקח את עצמו יותר מידי ברצינות.